הגענו לכאן מלאי חלומות,
חשבנו שניחיה קצת בנחת,
אך מיד אל מולנו התנפצו התקוות,
מכל זה חטפנו קדחת.

ובלית בררה עמדנו וחרשנו,
הקמנו בתים וערים,
אך איש לא אמר וכלל לא ידענו
שהסיפור יימשך עוד שנים.

ולקחנו רובים והרבה אידיאולוגיה
הרעלנו עצמנו בפטריוטיות אין קץ,
נילחם נילחם עד בוא המרגוע
ואז עוד חשבנו שיקרה איזה נס.

ומאז התפתחנו לעם ומולדת,
אפילו קיבלנו תחושה של לאום,
ובכל זאת מתי כבר תאמר היולדת,
בני נולד לעולם של שלום.

ומתי עד מתי הסיפור ייימשך,
לזקנים וצעירים אין כבר עוד כוח,
אז זהו ביתנו, ארץ ישראל,
מכאן לעולם לא נוכל לברוח.