מחר הוא ילך ברחוב.
מסיבה לא ידועה הוא יקח ימינה,
מאותה סיבה בדיוק היא תיקח שמאלה,
וכשהם יפגשו בפינה הם ידעו.

חתונה גדולה מזה לא תצא,
וגם לא אהבה משמים.
את הכביש הוא יחצה,
וישפיל את העיניים.

אחריו לרדוף היא לא תנסה,
אולי תזרוק לו מבט.
מעבר לפינה הוא יעלם,
והיא תמשיך לביתה הקט.

לאף אחד מהם לא תהיה אהבה.
כי ברגע בו הם זכו בה, היא אבדה.

אבל למה אני, שאם אותה נערה התחתנתי,
צריך לסבול כי בה התאהבתי?

אולי גם אני כמו אותה נערה ובחור,
פספס נערה בסמטת כביש תחת פנס שבור.

וכמוני עוד אלפי אנשים,
שעקב בושה פחד ותדמית
חיים חיים קשים.
עם האנשים הלא נכונים.