לשבת מול הים ולכתוב...
לשבת מול הים ולאהוב...
לשבת מול הים, לחשוב, להריץ מחשבות על כמה נפלא היה אם היית פה
איתי, יושב, מול הים.
לחשוב על כמה אני אוהבת אותך. ועלייך. ועלי. יושבים, לבד מול
הים.
לחשוב ולדעת שזה לא יתגשם לעולם.
לשבת מול הים, להסתכל לשמיים זרועי כוכבים נוצצים שרושמים את
שמך, ונופלים.
עוד כוכב נופל ועוד דמעה זולגת מהעין ועוד משאלה שעולה לאוויר
ועוד אנחה כואבת שהייתה רוצה להישמע אחרת.
הים כה נוצץ הלילה, השמיים כל כך יפים, ירח גדול מאיר שם למעלה
מאיר לי את כל הכאבים. והוא יודע הירח שכואב לי ושולח נשיקה.
ועוד דבר שלא עובר ומחשבה שננעלת בפנים ולא תצא, רק לים,
לשמיים ולירח שלי.
מדמיינת אותך מול הים מחבק, מנשק ונותן אהבה. והכאב גדל והמים
נוגעים בי, והלילה עוד ארוך, רק לי, ולדמעות.
לשבת מול הים ולהקשיב לגלים. הם מספרים לי סיפור עצוב, על אהבה
שלא תחזור ועל כאב מתפתח. על חול שעף ברוח וקבר תחתיו סודות
וכאבים שלא יצאו, ואף אחד לא ישמע עליהם. רק החול, השמיים
והגלים.

18.6.05