[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ידידים הם עם מוזר, מאוד קשה לפענוח. אף פעם לא הצלחתי להבין
מה בדיוק תכלית קיומם, חוץ מלהזכיר לי על בסיס יומיומי כמעט את
כל מה שאני רוצה ולא מצליחה להשיג.
כולנו מכירות את הידידים. לכולנו יש כאלה או היו לנו בעבר,
ולפיכך כולנו יודעות שיש כמה סוגים של ידידים.
הבה נפרט: יש את הידיד החמוד, המקסים, המתוק, הנהדר, זה שאנחנו
תמיד יכולות לסמוך עליו שיהיה שם בשבילנו ולא משנה מה, זה שהוא
כמו דובי גדול שאפשר לפרוק עליו הכל והוא יקשיב ולא יאמר מילה.
אבל (תמיד חייב להיות אבל) אנחנו לא רוצות אותו. למה? ככה.
אנחנו לא תמיד יודעות להסביר (למרות שלרוב כן) למה אנחנו רק
ידידים. אפילו שבסתר לבנו אנו חושדות שהוא היה רוצה יותר
מידידות ושאם היינו רומזות שיש מצב הוא היה ממהר להתייצב,
אנחנו פשוט לא רוצות אותו. כן, הוא מתוק ונהדר, אבל הוא פשוט
לא בשבילנו (ויש לנו גם רשימה של דברים שמפריעים לנו בו שנוכל
להצדיק זאת לעצמנו). קחו לדוגמא אותי. יש לי ידיד כזה בדיוק.
בחור נפלא, ללא ספק, אבל אחרי יום אחד כזוג סביר להניח שנהרוג
אחד את השני. אחת הסיבות שהקשר שלנו כל כך מוצלח עכשיו היא
שאחד מאיתנו בארץ והשני בארה"ב. יש הרבה מה לומר בזכות קשר
מרחוק.
יש את הידיד שאנחנו רוצות. זה הידיד המסוכן יותר. אנחנו מכירות
אותו בצבא, באוניברסיטה, בעבודה. אנחנו לא רוצות אותו בהתחלה
והוא אפילו לא כזה מושך בעינינו. אבל עם הזמן, ככל שהידידות
בינינו מעמיקה, אנחנו מגלות שהוא הגבר המושלם שלו חיכינו כל
חיינו. הוא פשוט מקסים, כל כך מתאים לנו, אנחנו מסתדרים מעולה
(יותר טוב ממה שהסתדרנו עם גברים אחרים בחיינו), כיף לנו,
ואנחנו צוחקים ומבלים ביחד. ויום אחד, בלי לשים לב אפילו,
נסתכל עליו בזמן שנשב לשתות קפה באיזה בית-קפה קטן שהוא מכיר,
ופתאום נבין שהוא מרטיט לנו את הלב. פשוטו כמשמעו. פתאום הוא
יראה לנו מושך, פתאום נסתכל עליו דרך עיניים אחרות. פתאום כל
דבר שהוא יגיד יהיה מופלא וכל בדיחה תהיה הכי מצחיקה בעולם.
פתאום יתחיל לדפוק לנו הלב כשהשם שלו יופיע על צג הפלאפון,
פתאום הוא ימיס אותנו עם כל מבט שהוא יזרוק לעברנו. פתאום כל
משפט שלו יקבל משמעות אחרת. וכך פתאום, באמצע החיים, בלי שום
הודעה מוקדמת או אזהרה מראש, נבין שאנחנו מאוהבות. לגמרי, מעל
הראש. או אז תתחיל מסכת העינויים ושאלת מיליון הדולר: למה הוא
לא רוצה אותי? כמובן שלשאלה זו נגיע רק אחרי שננסה לשכנע אותו
בכל הזדמנות ורגע שאנחנו הדבר הכי מצוין ומעולה שקרה לו בחיים
ושמישהי יותר טובה מאיתנו הוא לא ימצא לעולמי עד. זה יתחיל
בדברים הקטנים, כשנזרוק הערות חמודות בנוסח "אני יודעת שבסתר
לבך אתה מאוהב בי" או "מתי כבר תתפוס שכל ותתחתן איתי". כל זאת
יעשה כמובן בחיוך בובתי ושובבי כדי שלרגע לא יחשוב שאנחנו
מתכוונות לזה (למרות שברור שאנחנו כן), תוך הוספת הלצה קטנה
שלא ייבהל ועוד יחשוב שיש דברים בגו. לאט לאט, אנחנו מקוות,
הדברים יתחילו לחלחל. מפעם לפעם נכוון את השיחות שלנו לשיחות
של "למה בעצם אין בינינו שום דבר", ואחרי שהוא יסביר לנו
שהסיבות שבגללן אנחנו לא ביחד הן כאלה וכאלה, אנחנו לא נישבר
אלא נשנס מותניים לקראת הסיבוב הבא. כך זה ימשך לו זמן מה עד
שלבסוף נבין שהוא לא רוצה, אין מצב, הוא קטלג אותנו כידידות
וממצב זה אין שום דרך חזרה. מרגע שהוא החליט שאנחנו רק ידידות
ושכנע את עצמו שיש מיליון סיבות שבגללן אנחנו לא צריכים להיות
ביחד, זה יהיה קשה אם לא בלתי-אפשרי לשנות את דעתו. ויום אחד,
אם לא יקרה נס, נצטרך להשלים עם העובדה שאנחנו רק ידידים וזה
כל מה שאי-פעם נהיה.
יש את הידיד שהיה לנו פעם משהו איתו והיום כבר אין. ידיד כזה
תמיד מעלה את התהיות של למה זה לא הלך בינינו בפעם הראשונה (או
השנייה או השלישית), וכל פעם מחדש אנחנו נאלצות להזכיר לעצמנו
שיש מיליון סיבות לזה שאנחנו לא ביחד וכדאי שנתחיל להיזכר בהן
מהר אם אנחנו לא רוצות למצוא את עצמנו בתסריט של הידיד מהסוג
הקודם. ידיד כזה צריך לשמור על אש קטנה כי אי-אפשר לדעת מה
יוליד יום. אפשר לשחק איתו מפעם לפעם (ואפילו רצוי, במיוחד אם
כבר שיחקנו בעבר...), אבל תמיד יש לזכור שיש סיבות לכך שאתם רק
ידידים ושהסיבות האלה תקפות היום כפי שהן היו תקפות אתמול.
ויש את הידיד המיוחד. לידיד זה יש תכלית אחת בלבד. הוא שם
בשביל לשעשע אותנו בתקופות היובש והבצורת בחיינו. בדרך כלל הוא
בא בלילה, אחרי שההורים שלנו כבר ישנים או כאשר אין אף-אחד
בבית (המצב הרצוי ביותר), ואנחנו ניסע אליו כשהוא יתקשר להגיד
שההורים שלו נסעו לסופ"ש והדירה ריקה. הוא נחמד, הידיד הזה
שלנו, אבל אנחנו לא נוהגות לקשקש איתו יותר ממה שחייבים, כי
אחרי הכל הוא לא בא לכוס קפה. תמיד רצוי שיהיה ידיד אחד כזה,
כי הוא לא מחייב אותנו לכלום והקשר בינינו לא דורש אנרגיות
שאין לנו כרגע או שאנחנו לא מעוניינות לתת לו. כמובן שזה הידיד
המסוכן ביותר, פשוט בגלל חוק הברזל שקובע: אשה תמיד תתאהב בגבר
שהיא שוכבת איתו. אל תעשו לי לא עם הראש, כולכן יודעות שזה
נכון. לא, אנחנו לא רוצות אותו ליותר ממשהו סתמי בהתחלה, ואחרי
הכל ירית הפתיחה של הקשר שלנו (גם אם הייתה מוצלחת) לא בישרה
על כוונות רציניות מצידנו, או מצידו. ולמרות זאת, אחרי כמה
מפגשים איתו נבין שקצת מציק לנו שהוא לא נשאר כל הלילה, וזה
קצת יפריע כשהוא יגיד שהוא לא יכול להיפגש היום כי הוא התחיל
לצאת עם מישהי. לא רחוק היום שבו נבין שאנחנו קצת דלוקות עליו
(גם אם נסרב בכל תוקף להכיר בזה) ומשם הדרך במדרון ההתאהבות
היא קצרה וכואבת. כי ממנו, גבירותיי, לא יצא לנו כלום. הוא
לעולם לא יראה בנו יותר ממה שהוא ראה ביום שבו הכרנו וגם אם
הוא יחשוב שאנחנו ממש נפלאות אין שום סיכוי שבעולם שהוא ייקח
אותנו ברצינות. אם נצליח לעבור את שלב ההידלקות בלי להתאהב בו
(קשה אך אפשרי) נוכל להמשיך ליהנות מהקשר איתו בלי שזה יפריע
לנו בחיים בכלל ובחיי האהבה בפרט. עצם קיומו לא יפריע לנו
להמשיך לחפש את האהבה האמיתית שעוד מחכה לנו כי אחרי הכל הוא
רק ידיד שעשוע וברגע שנמצא את האחד והיחיד נשלח את ידידנו
לדרכו. אך אם לא נעבור שלב זה בהצלחה, נמצא את עצמנו מאוהבות
לחלוטין ועוצרות את עצמנו ממציאת קשר אמיתי שיתאים לנו. על
ידידים כאלו צריך להיות מודבק שלט אזהרה: זהירות, מסוכן! נא
להשתמש במנות קצובות!
כבוגרת הקורס של ידידים וכמי שסיימה בהצטיינות את ההתמחות בכל
סוג ידיד שקיים, אני יכולה רק להגיד שעדיין לא למדתי כלום.
מאכזב, אני יודעת. בוודאי ציפיתן לאיזה משפט מפוצץ שיעניק לכן
תובנות לגבי מהות הידיד וכיצד יש להתמודד איתו, ואין מי
שמצטערת יותר ממני שאין לי תובנות כאלה לספק לכן. אך הדבר
היחיד שלמדתי הוא שטעות לעולם חוזרת. אמרתי לעצמי אחרי הפעם
הראשונה של התאהבות חסרת תקנה בידידי הטוב דאז שאני לעולם לא
אעשה את זה לעצמי שוב. אמרתי לעצמי שאת הסרט הזה אני לא רוצה
לראות בהקרנה חוזרת. אבל מה עשיתי? בדיוק את אותו דבר עם ידיד
אחר. כך פתאום, בלי ששמתי-לב, מצאתי את עצמי מאוהבת כמו ילדה
בת 16, נרגשת מכל מפגש איתו כאילו לא נפגשתי איתו מאה פעם
קודם. נכון, בסרט הזה כבר הייתי, אבל כנראה שאהבתי אותו יותר
ממה שחשבתי כי אחרת לא ברור לי איך מצאתי את עצמי שוב באולם,
יושבת בשורה ראשונה.
צדק בילי קריסטל במילותיו האלמותיות: "גבר ואשה לעולם לא
יכולים להיות ידידים" (ע"ע "כשהארי פגש את סאלי"). תמיד יהיה
מישהו שירצה יותר ממה שהשני רוצה לתת לו, תמיד יהיה מישהו
שפתאום יתחיל לתהות למה לא לנסות בעצם ומה כבר יכול להיות,
תמיד יהיה מישהו שבסתר לבו ירצה ולא יגיד כי הוא לא יודע איך
או מה הצד השני יחשוב על זה. ככה זה. דרכו של עולם.
אם כן, למרות שידידים הם עם קצת משונה ולא תמיד ברור, אל
ייאוש! ניסים קורים! אי אפשר לדעת מה יביא איתו יום ומה יקרה
בהמשך הדרך. תמיד תישארו אופטימיות ופתוחות לרעיונות חדשים, כי
אחרי הכל - גם אם הוא לא ירצה אותנו יבוא מישהו שכן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גבינות הן ככל
הנראה מה שמניע
את העולם,
עובדה, מלמדים
בשעורי הסטוריה
על נפוליאון.




האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/7/05 13:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קיי הרדי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה