[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דינה חדד
/
חיכיתי

הוא לא בא בסוף. אמר שאין טעם שאגיע. הוא לא ידע שכבר חיכיתי.
הקפה התקרר אבל היה מונח שם, מחכה לי. וגם אני, שכבר נגמר בי
כל מה שהיה עוד חם חיכיתי.
כבר חודשיים מאז הפעם האחרונה ועדיין מוצאת את עצמי באותו
המקום בו חשבתי שנגמרתי ממנו לפני שנה.
בלילה מצאתי את עצמי נואשת, שוכבת במיטה מעלה בדמיוני שוב ושוב
את אותה החלטה הרת גורל זו ששינתה את חיי לנצח. התאמצתי כל-כך
לא לרצות בזה שוב אבל מעדתי בניסיון להמשיך הלאה. לשכוח אותו.
למחוק אותו מחיי. למחוק את אותה הפגישה שערערה בי את כל
שהאמנתי בו. שחשבתי שרציתי.
אנשים עוברים חיים שלמים בחוסר ידיעה שיש משהו אחר, לא מודעים
להתמכרות שעלולה לחרחר בהם. לערער בהם חיים שלמים, אמונות
קיימות. הכול נמחק בי כשפגשתי בו.
ידיי מחזיקות בקפה שהיה כבר קר, רועדות מהציפייה לכלום
שגיליתי. לריק שאחרי ההתעלות. לא מוכנות לא להרגיש את כף ידו
הגדולה אוחזת בי כמו לא תרפה לעולם מחממת אותי אחרי הקור
שהציפייה צמררה בי.
הוא היה הגבר שלא ידעתי שיש בי הסיכון לתלות בו את חיי.
לפני שנה וקצת עיניי פגשו בו. לא יותר מסתם פגישה מקרית במקום
בו שני אנשים נקלעים אליו. לא יותר מסתם גבר שחולף על פניי
באורח כה מיקרי.
הוא דיבר איתי. סיפר לי על חייו. הקשבתי בביטול לדבריו. לא
הבחנתי ביכולת בו ניחן, לכבוש אותי כמו שאף אחד לא ניסה. לא
האמנתי ביכולת שלי להיכבש באופן שאף פעם לא חוויתי.  
אם רק ידעתי להבחין בסימן שיתריע על ההתמכרות הלא צפויה הייתי
זונחת את אותו מסלול מעורער בו בחרתי בחיפזון כל-כך לא מוכר.
נטעת בי זרות שלא זיהיתי בי. נטעת בי תקוות חסרות מימוש שהפכו
לחלק עיקרי מידי בחיי.
עכשיו חיי הפכו חסרי צורניות בלעדיו. הוא יצק לתוך תבנית חיי
את הציפייה.
הבוקר קיבל את פניי באכזבה מוכרת. בלילה כשאמר שיבוא האמנתי.
בחרתי לא לזכור שאין בהבטחות שלו כיסוי. לא היה שום אמון שיוכל
להתערער בינינו. הוא ידע להאמין בעצמו כמו שלא ידעתי אני
להאמין באכזבה שתבוא שוב. כמו גשם ללא שלכת. מבשר על בוא
הסתיו.
באותו יום בו נכנס הוא לחיי מאוחר כבר היה מכדי לסגת. להחזיר
את מה שכבר זר בי. אף אחד לא שינה בי כלום ואני לא ניסיתי
לרצות לשנות במישהו דבר. הפכתי את הבדידות לשגרת חיי.
עזבתי את אותו בית הקפה בו דימיתי לעצמי, בפזיזות יתר שאפגוש
בו. בפי עמד הטעם המוכר של התקווה שנמוגה בי. הקפה והציפיות
עמדו שם יתומים, מחכים ואני המשכתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל יום אני הולך
לחפש את עצמי
בטבלה, ובסוף
מוצא אבל רק מעל
איפה שכתוב
"ערוך את
הדפיוצר שלי"

צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/7/05 8:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דינה חדד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה