הילד חלש - האוגר הוא קטן
לילד מרביצים בבית הספר - האוגר הוא חסר ישע
הילד מופנם - האוגר לא יכול לדבר
הילד לא מובן - האוגר לא יכול לצחוק
הילד בודד - האוגר הוא סוג של חברה

האוגר פרוותי, עגלגל.
אין לו אף מחודד וסקרן.
אין לו כמעט זנב.
יש לו עיניים שחורות ענקיות.
יש לו פנים שיכולים להחזיק הבעה כמעט אנושית.

אין אף אחד בבית.
הילד ניגש אל הכלוב ומחפש את האוגרת.
ידו מגששת בהתרגשות אחר היצור בערמות העיתונים.
הוא מצא אותה. היא מנסה לברוח.
הוא תופס אותה ומוציא ומתיישב על הספה.
הוא מחזיק אותה בשתי ידיים.
"אישתי-החמודה" הוא קורא לה.
ומאמין שהיא אשתו.
עיניה של היצורה הצהובה - לבנה פעורות ובולטות.
פיה הקטן פתוח בצרחת אימה שלא נשמעת.
ההתרגשות של שניהם גדלה.
הילד מרגיש עוצמה זורמת בידיו הקטנות.
רגליה הקטנות של האוגרת מנסות בכל הכוח להיחלץ.
היא לא יכולה. הוא אוחז בה. הוא לופת אותה.
הוא מחזיק אותה עם הגב למטה.
עם הבטן הרכה והלבנה למעלה.
הוא לוחץ קצת יותר חזק.
אפילו ליצור חלשלוש כמו הילד,
מספיקה לחיצה אחת נוספת כדי לשבור את עצמותיה של האוגרת.
היא נושמת מהר יותר.
כולה רועדת. קצב ליבה עצום.
הוא עובר כרעידת אדמה בגופו של הילד.
הילד רועד גם הוא. הוא מחייך.
הוא מחייך חיוך ענק.
חיוך שאינו של אושר.
חיוך מלא שיניים.
קצוות גבותיו ממורכזות נמוך על גשר האף.
זה חיוך רשע.
זה חיוך עצום.
הלסתות צמודות אחת לשנייה כמעט עד שבירת השיניים.
הוא מת לנשוך אותה.
להוריד לה את הראש.
לרטש את גופה.
הוא מצמיד אותה כנגד הספה בחוזק.
הוא לוחש לה כמה מילים חביבות.
הוא מרגיש שהוא אוהב אותה.
האוגרת פולטת ריח חזק של פחד שאופף את החדר הזול.
הילד רוצה להרוג אותה עכשיו. עכשיו! וזה יהיה כל כך טוב.
הוא אוכל את הפחד שלה.
ושיכור מניחוח המושק, הוא זורק אותה לאוויר.
רגע של אושר:
הילד צופה בה בהילוך אטי שבאטיים מנופפת ברגליה.
פחד בעיניה הבולטות מתמיד.
פיה פתוח.
מסתחררת בדרך למטה.
היא כל כך חסרת ישע!
הילד צוהל משמחה.
זה כל כך מלבב
זה כל כך נפלא.
היא אבודה וחסרת ישע.
בעבור אותה השנייה,
האוגרת מסיימת את צניחת ארבעים הסנטימטר שלה על הספה.
הילד מאוהב בה.
הוא רוצה להנחית עליה אגרוף ולראות את איבריה האהובים
והחמודים
משפריצים על הקירות.
הוא זורק אותה עוד כמה פעמים באוויר.
הוא בוהה בה קצת. ולוחץ עליה קצת.
ומרגיש את אימתה.
ופותח את פיה בכוח.
ופורש את זרועותיה המשתוללות.
ומנער אותה הכי חזק שהוא יכול,
עד שהוא מרגיש הכי חזק בעולם.
ושם אותה בכלוב.
ונרגע.

הילד מתבייש בזה.
הוא למעשה חובב טבע.
וילד טוב.
וחמוד בעצמו.
ומודע לחלוטין לסיוט שהחיה עברה.
ויודע שכואב לה ושהיא פוחדת.

הם עוברים עוד מעט דירה.
והוא ישתנה.
ויפסיק להתעלל.
ויהיה כל מה שהוא השלה את עצמו שיהיה.
והכל יהיה טוב ונהדר.
וכדי להסתיר את האני העמוק שלו.
הוא יקרא את עצמו על שם
דמות הטלוויזיה האהובה עליו.

עידו.