תמיד יש צמתים בחיים, שבהם אפשר להמשיך כרגיל או לעשות משהו
אמיץ, משהו שידעת עמוק בלב שצריך לעשות, משהו משנה עולמות
והופך חיים.

אני לא יודע איך להתחיל. מה הטקטיקה הכי טובה שתוביל אותי
לנצחון. אתקשר אליה, ואגיד לה שיש לי משהו חשוב להגיד לה.
בשונה מכל השטויות שאני אומר לידה בדרך כלל.

אני נמשך אלייך, אגיד, מאוד. או אולי: אני בך מאוהב. צריך
להתחיל איכשהו, ואולי כדאי שזה יהיה בפצצה שכזו.
כבר הרבה זמן אנחנו שכנים, ידידים, בני אותה כיתה, אותו מחזור
ותמיד שמרנו על קשר. תמיד חשבתי שאת נחמדה, ותמיד בראשי היית
אופציה. אבל ככל שאני חושב על זה יותר, אני יודע שזה נכון.
נמאס לי להגרר אחרי החיים מכוח האינרציה. צריך לדעת מה אני
רוצה להשיג, ולהשיג זאת.
אז נכון, יש לי הרבה דברים עליהם אני צריך לחשוב. על העתיד, על
עבודה וקריירה והכל נראה פתוח עדיין. אני עדיין צעיר. אבל אם
יש משהו שאני כבר יודע שאני רוצה, אני צריך ללכת אחריו. לפחות
לנסות.
כמובן שזה לא כל כך פשוט. מה יקרה אם תסרבי? איך אוכל לראות
אותך מתהלכת ברחוב בלי לקוות שהאדמה תבלע אותי? ומה יקרה אם
תסכימי, וזה לא ילך?
את לא חושבת עלי בצורה הזאת, אני יודע. ומעולם לא חשבת. זה
נכון. אבל אולי זה יכול להשתנות.
נמאס לי כבר לחכות, אני יודע שאני רוצה אותך, וזה מספיק.

זה אמור להספיק.

תמיד יש צמתים כאלו, ותמיד אחריהם הכל נשאר אותו דבר.
אבל מרגישים יותר טוב.