ארבל הכרמלי / אצל מכורי אהבה |
באלם מתנוסס
ומבקש לעד להיגנז -
הרגע בו לב של אבן מתאהב
ובלהט הימים ויקוד הלילות
הוא מהלך באהבה, כולו שיכרון.
הוא רואה בעיניו רק ניצוצות
ומתחנן ברחמים: "שלא תהינו להיכבות!",
מתחת לרגליו פועמת האדמה
הצופה בקורים הנקשרים באהבה ועצמה,
מתוך יצר וששון
מהולים ברגש ויגון
ההופכים כל מכור-אהבה
לעבד ואדון באותה הוויה.
18/06/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|