האמת שכחתי ממנו לחלוטין. נראה קצת לא הגיוני, אחרי כל הזמן
שהיינו ביחד. ממש לא הגיוני בהתחשב בעובדה שאהבתי אותו לפני
שנה. נראה לי שאז הוא אהב גם אותי. אפילו את הפרידה הצלחתי
איכשהו להדחיק, כל מה שאני זוכרת שהיה איזה שיר גרוע ברדיו,
משהו פופי עכשווי. עד היום אני לא יודעת איך קוראים לשיר.
היינו ביחד איזה שנתיים וחצי, תקופת שיא בשבילי כי כל החברים
הקודמים שלי לא עברו חודש. היה כיף, אני חושבת, שכחתי את הרוב,
למרות שעברה רק שנה. נראה לי שהשם המקצועי עבורו זה ה-"אקס
המיתולוגי", אבל אני לא באמת מבינה בדברים האלו. אני לא מבינה
בכלום.
מה שאני כן זוכרת זה שקצת אחרי שנפרדנו, לא הרבה, אולי חודש
אחרי, נשברתי ובכיתי אל תוך גלידת וניל עם עוגיות. אז התקשרתי
אליו. עשר, עשרים צלצולים, משהו כזה, משהו פתטי. התקשרתי לחבר
הכי טוב שלו אפילו, דן קראו לו. הוא אמר לי שהוא בהודו אבל אני
יכולה להתקשר עוד חצי שנה, היה צחוק נשי ברקע. עצרתי את עצמי
מלשבור את הטלפון אז, אבל זה היה כל-כך מזמן.
מאז, אמנם לא היה לי מישהו רציני כמוהו אבל היו לי אינסוף
דייטים יבשים וחסרי טעם וגם זה משהו, זה מעביר את הזמן. אפילו
לא שמתי לב שעברה שנה, לא היה לי איכפת.
הכל היה בסדר, באמת, צפיתי בעוד איזה שידור חוזר של "חברים"
בערוץ 2 כשבפרסומות קלטתי אותו. אני מהאנשים שאוהבים פרסומות,
ששרים ג'ינגלים של בזק כדי להירדם. הוא הופיע לי דווקא בפרסומת
לאבקת מרק עוף. פרסומת נחמדה, הוא גם נראה די טוב בה. אפילו
חשבתי על זה שאין לי בבית אבקת מרק עוף וכמה כדאי שיהיה.
זה בלבל אותי ורק הצחוק המוקלט על עוד איזושהי בדיחה של ג'ואי
החזיר אותי לריכוז. אולי אני אתקשר אליו שוב, אני יודעת שהוא
לא בהודו. אי אפשר למכור לי את השקר הזה יותר. פתטיות אף פעם
לא הפריעה לי יותר מדי.
לא התקשרתי, ה-3 מיליגרם כבוד עצמי שעוד נותרו לי אחריו כנראה
עצרו אותי. בזמן שנוצר לי, נסעתי לסופר וקניתי אבקת מרק עוף.
כשהוצאתי כרטיס אשראי מגוהץ מדי, ראיתי אותו בקופה ממול עם דן,
קונה בירות ופיצוחים. שילמתי מהר במזומן, ורצתי החוצה מהסופר.
לא ראיתי אותו יותר לעולם.