אני פגומה, אני מודה בזה.
פגמים באישיות יש לי הרבה - אני דכאונית, אני לא מעריכה
שומדבר.
אני באמת לא צריכה לחפש בעצמי פגמים, הם ברורים.
אבל כשרואים אותך, חושבים על איתמר הילד מכיתה ז' שנראה ככה
וככה ומתנהג ככה וככה.. אבל כשאני מדברת איתך אני מרגישה
כאילו
אני מדברת עם ילד הרבה יותר מבוגר, הרבה יותר מבין, הרבה יותר
רציני. זה גורם לחשוב, אתה יודע? אולי סתם ככה אני מפספסת
המון
אנשים מדהימים רק בגלל איך שהם מבחוץ...

אבל אתה, אתה שונה, זה לא רע וזה לא טוב... זה מה שאתה עושה
באותו רגע.. למשל כשרואים אותך חושבים על איתמר הילד מכיתה ז'
שנראה שמח ויפה ומתנהג בנחמדות וביושר.

ואולי בעצם אני לא מכירה אותך? איזה עומק יש להכרות משיחות
מסנג'ר? נכון, אני יכולה לדעת עלייך ככה הרבה יותר מאשר
שילדים בכיתה שלך יודעים רק משיחות חול איתך... אבל כמה אני
באמת מכירה אותך?

ואתה, כמה אתה מכיר אותי? אתה יודע איזה בנאדם אני? מה אתה
חושב עליי? אני לא סומכת על אנשים מהר? אני מסתורית? מה, מה
אני
בעיניך? אני באמת סומכת עליך. זה טוב, נכון? אני לא מכירה
אותך
לעומק, למרות שנעים לי לחשוב שכן. אתה יודע, יש לי תחושה
ששיחות במסנג'ר הן כמו שיחות טלפון, רק שאין מה להגיד..
לפעמים
יש לי מין הרגשה כזאת שזה בזבוז, שיחות מסנג'ר, שיחות שמדברים
על כלום.

נכון, למשל את השיחה הזאת אני לא חושבת שאני יכולה לנהל
בטלפון, פנים מול פנים גם לא נראה לי. אבל הייתי שמחה לו
יכולתי... פנים מול פנים? עם חברות שלי אולי... עם ידידים לא
בטוח, תלוי כמה טובים הם... אבל עם האנשים החשובים שאיתם
הייתי
רוצה לנהל שיחה כזאת לא אוכל רק משום שכשאני מדברת איתם פנים
מול פנים, או אפילו בטלפון, אני עסוקה מדי בקול שלי או בצורה
בה אני נראית... עסוקה מידי ברושם שנוצר עליי. אל תבין לא
נכון, לא אכפת לי, אבל כשאנשים חשובים באמת יוצרים עליך
רושם, היית רוצה שהוא יצא טוב... לא?ואתה, מסוגל לנהל שיחות
כאלה פנים מול פנים או בטלפון?

הנה, למשל עכשיו, הגיוני שנוצר לך רושם שאכפת לי ממה שחושבים
עליי... אז פה, אני יכולה להסביר לך, כמו עכשיו, שלא באמת
אכפת
לי, שזה חיצוניות בלבד.. ואם הייתי מנהלת את השיחה הזאת פנים
מול פנים, איך הייתי מסבירה את זה?אני לא מצליחה להתנסח בצורה
הזאת כשאני מנהלת שיחה בטלפון, פנים מול פנים בכלל לא.. יש
מין
נורמה כזאת של "היי בובה מה קורה מותק?" נכון, אני לא כזאת,
בכלל לא... אבל כל כך הרבה יותר קל להיסחף לזה ולתת להכל
משמעות הרבה יותר קלילה... הרבה יותר קל להגיד לעצמך "טוב,
שיחשוב מה שהוא רוצה" ולא להגיד את זה, אבל אני חייבת להסביר
את עצמי ובגלל זה, אני חושבת, לא אצליח לנהל שיחה כזאת פנים
מול פנים... אולי יום אחד ננסה לקיים אחת כזאת, ותוכל לצפות
בי
מתפתלת...

בדרך כלל אין לי שיחות כאלה במסנג'ר, שיחות עם משמעות, אולי
בגלל שכמו שאתה אומר, אני לא פותחת את עצמי בפני אנשים ואני
לא מספרת להם על עצמי ועל ההתלבטויות והקשיים שלי.. אבל שיחות
במסנג'ר נותנות לחיים פן הרבה יותר קליל, מין צורת חיים של
סמיילים ואנימציות, ובחיים אי אפשר פשוט לשלוח סמיילי ולפתור
את הבעיה.. ושוב, הגיוני שנוצר לך רושם שאני בוחרת בדרך הקלה
כשרק אפשר, ושוב אני ארצה לתקן אותו - אני לא, אבל תחשוב
שיכולת פשוט לפתור כל סכסוך, כל מריבה, כל התלבטות שלך
בחיים - בסמיילי אחד קטן שלוקח לך שניה וחצי לכתוב.. היה לנו
הרבה יותר קל, לא? הבעיה היא שאין דבר כזה,ולכן בשיחות כאלה
בחיים אני מתפתלת ולא יודעת מה להגיד, אולי עליי פשוט לדמיין
סמיילי ולחייך בשתיקה..
דמיין לעצמך שאני יושבת מול אדם שחשוב לי, מתפתלת בשתיקה
באמצע ריב או סכסוך וישר לאחר שהוא מטיח בי קללות אני יושבת
ומחייכת. קצת בעייתי, לא?


אני יודעת, אני יודעת שזה טיפשי... ואני מצטערת שסיפרתי לך את
כל זה.. פשוט הרגשתי שאם לא אגיד את זה למישהו אני אתפוצץ.
יודע מה? מצאתי פתרון לכל הבעיות שלי, בינתיים:

:)