"אם הוא יתקשר סבבה ואם לא אז הוא פשוט לא שווה את זה."
היא שמעה את המשפט הזה מחברה שלה. אפילו משפט סתמי שנאמר
בטלפון יכול לתת לה הרגשה טובה.
הם היו ביחד מספר מועט של חודשים. היה להם טוב ביחד אבל לא טוב
עד הסוף... להישאר בקשר שאין בו רגשות בדרך כלל לא מצליח יותר
מדי זמן. חלק בה כן רצה אותו בחזרה והחלק השני אמר "מה הטעם?"
חלק אחד אמר "ניתן עוד הזדמנות!" והחלק השני אמר "כבר נתת מלא
הזדמנויות". אבל כן, הוא היה חסר לה - אבל לא חסר לה בלב. חסר
לה בחיים. היא תהתה אם הוא יתקשר מתישהו - היא רצתה מאוד שהוא
יתקשר אבל אז חשבה לעצמה "מה הטעם?" אם הוא יתקשר... מה הוא
יגיד לה שישנה את המצב? אבל אם הוא לא יתקשר תמיד תהיה התהייה
הזו "אולי פספסתי משהו טוב".
היא בטוחה שהיא פספסה משהו טוב. גם הוא בטוח שהוא פספס משהו
טוב. לכו תבינו כימיה של הגוף - אנשים נמשכים אחד אל השני,
לאנשים טוב אחד עם השני, אבל דבר קטן כמו אהבה חסר בקשר. עד
כמה אהבה משפיעה לנו על החיים, זה מה שגורם לנו לנוע ומאכיל
לנו את הנפש - וכשאין את זה מרגישים לבד. אפילו אם יש מישהו,
עדיין מרגישים לבד.
מבחינה פיזית הוא היה מושלם. היו לו נתונים שאי אפשר פשוט לא
להימשך אליהם. גם היא הייתה מושלמת מהבחינה הזו. היו לה נתונים
פיזיים שקשה למצוא את עצמך לא נמשך אליהם.
אבל היא למדה את הלקח בדרך הקשה - שלא משנה כמה מישהו מושלם,
בשורה התחתונה זה לא משנה כלום. זה רק מביא התחלה לקשר ואחרי
זה דברים אחרים משפיעים.
היא שוב נוכחה לדעת עד כמה שזה קשה להתאהב, אפילו שהיא חשבה
שזה הדבר הכי פשוט בעולם בשבילה - פעם היא חשבה שכל אחד שיהיה
קרוב אליה מבחינה נפשית ופיזית היא תתאהב בו. עכשיו היא למדה
שזה ממש לא ככה.
אבל אין מה לעשות, לפעמים היא עדיין מקווה שכן היו רגשות
ביניהם, פשוט הם לא גילו את זה עדיין. והיא בחורה שאוהבת
להשלות את עצמה ולהוציא את עצמה מהמציאות. אז בינתיים היא
ממשיכה לקוות.