בשדות גן עדן השרופים
חשכה נצחית שוררת
מרדימה את הזריחה
זורעת עצמה עמוק באדמה

משניה לשניה
מתפתחת שירת התמותה
חללים חללים נופלים אל הבדידות
נשרפים בין קירות האטימות

זאת שממה שאין לחיות בא
זאת דממה שאין לשמוע
יש רק לעצום עיינים
לנשוך חזק את השפתיים
לספוג אותה עמוק
מהרגש לרצון
לוותר על כל חלום

אך ישנן נפשות שאינן נושרות
נשארות איתנות
מפריחות עצמן מהשכול
מהפרט אל המכלול

אש בוערת בקומץ הלוחמים המתחדשים
רוחות קרב לצדק נאור נושפות להם בורידים
זעקות ללחימה אמיצה מסתננות בין לחישות ההמון לכניעה
עוד ישנה תקווה

מלחמה לטוהר היופי כדרך מחיה
חוזקה בדרך רצופה
לרחף מבעד ביצות חול של אשליות
לברוח לחופש מהתלות
להגשים את רצונך
לחופש אמת ואחווה
לנצח במלחמה בלתי אלימה

להפוך עצמך לפרח זורח בחשכה.