מונולוג כואב מלב דואב...

תיארתם לכם פעם מה היה קורה אילו באמת היה אפשר למחוק חלקים
מהזיכרונות שלכם? האם באמת הייתם מוכנים לוותר על הזיכרונות
שבעצם עושים את מי שאתם? אני לא יודע.
"בשמש נצחית" זה קרה. לי זה עדיין לא.
קאופמן כתב על זה לפני שנה בערך, הוא הגה רעיון על אדם אשר כאב
לו כל כך מהפרידה מהחברה שלו וכאשר גילה שהיא מחקה את הזיכרון
שלו ממנה הוא רצה לעשות את אותו דבר. אני חושב על זה כל פעם
שכואב לי בגלל בחורה. הייתי בעצמי רוצה לעשות את אותו דבר.
לעבור את אותו טיפול. רק שאני לא יכול. כי זה פשוט לא אפשרי.
אני מתבונן לתוך עצמי ושואל האם הייתי יכול לפעול אחרת, האם
הייתי יכול לשנות דברים. אני חושב שלא. מישהו אמר פעם שאהבה
יכולה לגרום לך לצחוק או לבכות, למה זה כך? באמת מעניין איך
רגש אחד מסוגל לגרום לנו לכל כך הרבה בעיות. האדם הוא מכונה
מיוחדת, מופלאה וגם מפחידה. אתה לא יכול בדיוק להבין מה קורה
בתוך ראש של אדם. מבחינה ביולוגית זה פשוט זרמים חשמליים
שעוברים במהירות שיא אבל יש גם איבר נוסף שפועל יחד איתו וזה
הלב. זיכרונות, זיכרונות. למה הם פועלים? למה אנחנו זוכרים את
הדברים שאנחנו מעדיפים לשכוח. עוצמה רגשית זו התשובה. אני זוכר
טוב מאד מה היא אמרה לי פעם, היא אמרה שהיא אוהבת אותי והיא
עדיין טוענת זאת. אם זה כך ההיגיון אומר שהיא צריכה לתת לנו
צ'אנס נוסף. היא לא רוצה. היא טענה ועדיין טוענת שהקשר שלנו
חשוב לה, אך עדיין היא לא רוצה. למה היא מרגישה שהיא לא יכולה?
האם היא מנסה להשלים עם העובדה שאנחנו כבר לא ביחד או אולי היא
מנסה לראות איך היא תצליח לפתור את הבעיה שלנו. היא טוענת שהיא
חושבת חיובי בקשר לכל. אני מודע לזה שאני פסימיסט ואני מנסה
להשתחרר מזה, האהבה שלי אליה גורמת לי להשתחרר. פעם פחדתי שהיא
לא תבין אותי, הייתי קצת סגור אליה, אני רוצה לתקן את הדברים
שהיא אמרה לי שלא צריכים להיות. כמו שהיא צריכה לעשות זאת גם.
תארו לעצמכם שבעצם היינו יכולים למחוק את הזיכרונות ובכך גם
להרוג את הכאב שהיה לנו, האם היינו עושים זאת? האם היינו
מוכנים למחוק גם את הדברים הטובים שקדמו לדברים הרעים, בעיקר
כשזה קשור לרגש הנורא מכל וגם החזק מכל ובטוח שהטוב מכל, אהבה?
באותו רגע שכואב לך אתה רוצה לעשות זאת. אתה רוצה למחוק את כל
מה שהיה, לא רוצה כאב, הזיכרונות הטובים מעלים לך את הכאב על
האובדן. האם נהיה כמו ג'ואל באריש ונלך למחוק את הכל, את כל
העבר שהיה בינינו, או האם נצליח לא לעשות זאת? ג'ואל הבין משהו
בסוף. הוא הבין שהוא חייב לשמר את קלמנטיין כי הוא רוצה אותה
כל כך. הלוואי שהמציאות הייתה כזו, למרות הכאב אנשים יכלו
להתעלות מעליו ולהצליח להחיות אהבה. אהבה מה היא מחפשת? היא
מחפשת רק דבר אחד - להתקיים.
זיכרונות מתוקים, זיכרונות כואבים, האם הם יעזבוני? זאת לא
אדע. ככל שאני חושב יותר ככה אני מתבלבל יותר. ככל שאני כותב
יותר, ככה אני רוצה לספר יותר. לספר על הכאב, לספר על האובדן,
לספר על כך שאני לא מצליח להמשיך הלאה. האם היא מצליחה? האם
היא רוצה? זאת לא אדע.