אני יכולה לבכות עכשיו, זה יעזור?
עוד חיוך על שפתיים,
מתיקות של סוכר...
אך מליחות ומרות,
על כל מה שלא נותר.
עיניים כואבות מבט כה מנותק,
איך מתוך כל הכאב, אתה בוכה ושוב נחנק.
ליפול לתוך עולם כה יפה אך מסוכן,
אתה לא מסתכל, לא כאן, המקום כבר לא מוגן.

והם אמרו לי, את עשויה מברזל, אל תדאגו אני יודעת,
כנראה שצריך להתאבל, בלי שידעו שאת דומעת.
חיים, ראש בקיר, הולכת נגד הזרם,
לא עוקבת, זה מהיר, והם עלו לגן העדן.

אחרי כל הכאב, וכל המתיקות,
אחרי שקרים של תקווה, אמונות, ובדידות.
רוח קרה, מקפיאה את הלב,
לפעמים אתה בורח, לא רוצה להתאהב.
חלומות של שקרים, אני בוכה פה על שניים,
על אהבה שנמוגה, ועלייה לשמיים.
לא רוצה לספוג מנה, הכאב הופך צרימה,
ולבי עוד שר את אותה מנגינה.

בלי לדעת שום כיוון, בלי ללכת עוד אחורה,
אם היה טיפה אמון, הייתי חוזרת עד אליך.
אבל אין כבר אף אחד, גם אין מקום להמשיך אליו,
חלק נעלמו וחלק איבדתי לעד.
לא חשבתי עוד לבכות, כי מה הטעם בדמעות,
לא רוצה להתאבל, אבל לא הכל נשאר לחיות!

והם אמרו לי, את עשויה מברזל, אל תדאגו אני יודעת,
כנראה שצריך להתאבל, בלי שידעו שאת דומעת.
חיים, ראש בקיר, הולכת נגד הזרם,
לא עוקבת, זה מהיר, והם עלו לגן העדן.

(5.8.05)