[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל הררי
/
פרחי היקינטון

[אישה עם כיסוי ראש יושבת בצד הבמה וכותבת מכתב]
העיניים שלך. נדמה שרק את העיניים אני זוכרת. אבל אז נפתחות
מגירות ראשי וחושפות אינספור צילומים. צילומים של ימי חייך
וחיי ביחד, בגבול הדקיק שבין... [שקט. קמה ומרימה בובת
פורצלן]
והעיניים שלך, אלוהים, כמה אנשים אהבו את העיניים שלך, יעלי.
קטנה ועטופה בזרועותיי המחבקות שלא עזבו לעולם. לעולם.
[מניחה את הבובה על מיטה ומכסה אותה] ידעתי שהזמן קצוב ורציתי
שתהיה לך כמה שיותר אמא. שתוכלי לזכור את הקול, המראה ואולי
אפילו קצת מהריח. [נושקת לבובה]
הערצתי אותך ואת אהבת אותי. [מכבה את האור וחוזרת לפינה
הראשונה. מתיישבת ומדליקה סיגריה]
וכשגדלת, עוד יותר. בחצר היינו יושבות ומדברות.
והייתי יושבת על הספסל ומביטה בך. עדיין חרוטות בזיכרוני עיני
השקד המופתעות בכל פעם מחדש והמבט שהזמין גם אותי לארץ החלומות
וצעק "בואי, אמא, בואי". [לעצמה בעצב] בואי, אמא, בואי.
שנייה אח"כ איזה פרפר מושיע היה גונב אותך ממני. צביטות הלב
נחסכו ממני עוד לפני שהייתי צריכה להביט בעינייך הנוגות כשאני
מסבירה שאמא כבר לא יכולה לשחק.
לפעמים, אחר הצהריים, בערך פעם בשבוע, הייתי חייבת ללכת
לטיפולים ולהקרנות, אז הייתי משאירה אותך אצל חברות, זוכרת?
כמה שמחת. הרי היית רגילה שאמא בבית רוב הזמן, ואחרי הגן יש
אמא. רק אמא. ידעתי שככה תזכרי אותי גם אח"כ, כשלא אהיה.
כשהייתי אוספת אותך אחרי שעה וחצי-שעתיים, איך היית מסרבת בכל
הכוח ודורשת להישאר. היה לך מספיק אמא להיום, ומבחינתך גם לכל
החיים. לפעמים היית נרדמת ומתעוררת כבר בבית. וכאילו משחקת
מחבואים עם עצמך, היית מחפשת את כולם. [מכבה את הסיגריה. לוקחת
ערמת כביסה ומקפלת את הבגדים]
ביום הולדתך האחרון איתי, יום הולדת 6, הכנו ביחד את עוגת
הכדור הפורח הצבעונית שחלמת עליה.
והזמנו את כולם, כל אלו שבואם היה חגיגה בפני עצמה בשבילך וגם
אלו שקצת פחות. החברים מהגן, הגננות, המשפחה, הליצן ומי לא.
עטית  את החיוך הזה שלך, מאושרת. לפעמים אפשר היה אפילו להבחין
כמה את שקועה בעניינים שהתרחשו שם אצל הילדים ואילו למבוגרים
הכניסה אליהם הייתה אסורה. או המבט המבסוט שכל זה שלך וכולם פה
בשבילך.
אחרי יום או יומיים כבר היו תמונות. ישבנו כל הערב למיין אותן
באלבום, גם את נורא רצית לעזור, אבל השינה תפסה אותך מוקדם
מדי.
בחופש הגדול הלכנו לים ולבריכה, וכשהעומס היה גדול מדי בשבילי,
אז גם אביך היה מצטרף. וכשהיה חם מדי, שיחקנו בחצר השכונתית עם
כל הילדים. וכשכבר החשיך וקראתי לך הביתה, התחננת "עוד קצת,
אמא!". [לעצמה] "עוד קצת אמא...".
ידעת שאני לא מסוגלת לסרב, וניצלת את זה כמו שצריך. הכל היה
לך, כל מה שיכולתי לתת ומעבר. רק רציתי שתזכרי. [מניחה את ערמת
הכביסה] שבוע לפני שעלית לכיתה א', אני ידעתי שזה הסוף שלי
שמתקרב וההתחלה שלך שמראה ניצני פריחה.
קנינו ביחד תיק של ברבי וקלמר של בת הים. את כל כך התלהבת.
הוספנו את כל הציוד האפשרי, את כל הדברים הנוצצים והצבעוניים
שהצלחנו לדחוס לקלמר שלך ואפילו בגדים חדשים לכבוד התחלה חדשה.
[מתיישבת] חדשה ממש.
כבר לפני חודשים הציעו לטפל בי בבית החולים, [צוחקת] כדי
להוסיף לי כמה ימים, אבל אני העדפתי להיות בבית, איתך.
בלילות האחרונים רציתי שתישני איתי, שאני אוכל לחבק אותך,
להסתכל ולהריח. לשיר לך שירים אם תתעוררי בלילה. [מלטפת, קולה
דקיק]
"לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצנו בגינה
בפרחי היקינטון..." [מתיישבת ליד השולחן וחוזרת לכתוב]
רצית לשיר איתי עד הסוף בכל לילה, תמיד אמרת שהיום נסיים את
השיר, אבל השינה תפסה אותך מוקדם מדי. ואותי תפס... [מקפלת את
המכתב] המוות.
©
דניאל הררי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בצקת זה חמץ?







קומיצה, משגיח
כשרות בחדר מיון


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/7/05 19:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל הררי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה