[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא פשוט עמד שם בקצה והסתכל עליה.
הוא נראה ממש מרוצה, הספיק לו רק להביט בה. כך זה נראה לפחות
למרות האהבה שבערה לו בלב, אפשר היה לראות לו גם עצב בעיניים,
לא שזה סותר,
- "בוא אחי, בוא נלך," קול הפריע לו.
- "אני יודע למה באת לפה... למה אתה בא לפה בכל הפסקה, היא לא
שווה את זה, תשמע לי".
- "אההמנממ... לא יודע," הוא מלמל לרועי בחזרה. כבר ממזמן ידע
שרועי לא ממש מחבב אותה...
- "אחי, אל תדאג אמצא לך מישהי הרבה יותר נחמדה! עזוב אותך
מהעקומה הזאת..!
- "חחחחחחחחחחחח" אמר רועי וצחק בקול גדול. מאחוריו צחקו עוד
כמה, בטח הפריקים שישבו מאחורי המחששה.
הוא קם ללכת ואז נשמע קול הצלצול המודיע לסיום ההפסקה.
המשיך ללכת לכיוון כיתתו וזרק אליה מבט אחרון בעיניים עצובות.

היא הייתה יפה כרגיל.
פתאום היא הסתכלה אליו! ממש אליו, לכיוון שלו!
הוא נדהם וסובב את ראשו, וחיוך של סיפוק התחיל להימרח על
שפתיו.
רועי הסתכל עליו וצחק: "אתה נראה כמו ילד בן שמונה שמאוהב!
חחחח יאללה צא מזה, יהיה בסדר גבר! תשכח ממנה."
הוא הסתכל אל רועי והמילים שלו מהדהדות לו בראש כאילו היו
מילות כישוף, "תשכח ממנה... תשכח ממנה..."
"הלוואי שיכולתי... בעצם... טוב שאני לא יכול," ירה אליו.
הוא המשיך ללכת לכיוון הכיתה וישב במקום הקבוע שלו, בשורה
השנייה בטור הכי קיצוני ליד החלונות. "היא הסתכלה אליי כשהייתי
בדרך לכיתה אחי," אמר אל אלכס, שישב לידו.
"פשש איזו התרגשות," ענה לו בזלזול.
חייך אל אלכס.
בהרבה מאוד מן התכונות שלו אלכס ממש לא דמה לו, אך הוא היה חבר
טוב.
"נחמד שהיא הפסיקה להתעלם... אתה לא חושב?"
- "היא לא מתעלמת ממך! זה הכל בראש הדפוק שלך," ענה לו אלכס.
- "זה הכל בראש שלי אלכס?!"
- "אתה צריך ללכת לדבר איתה במקום להיות שבוז כל היום שהיא לא
שלך."
-"הלוואי והיה לי האומץ."
-"אומץ זה דבר פסיכולוגי גבר... זוכר את האריה מהסיפור...
"אלכס ובן זוגו! שניכם החוצה! תוכלו להמשיך את השיחה
המעניינת מהצד השני של הדלת!"
נשמע קולה של המורה העצבנית.
"בינתיים נראה כאילו אני מדבר אל הלב של איש הפח..." אמרתי
לאלכס.
הכיתה צחקה. הוא הבין, הם לא, לא הם ולא אף אחד אחר.
הוא ואלכס צעדו לכיוון המקום הרגיל, שם נהגו לשרוף שיעורים
והפסקות. הוא ידע טוב מאוד למה הלך לשם, כך גם אלכס.
אלכס ידע שהוא הולך לשם בשביל להסתכל עליה, ולא היה לו אכפת.
לא היה לו אכפת לשבת איתו שם, לחכות להפסקה שהיא תצא, או מדי
פעם לשים לב שהיא לא נכנסה לשיעור ואז להבריז גם, או למשל
שיעורי ספורט שלה שמתקיימים ליד המגרש היו שיעורים בהם הוא היה
מבריז קבוע רק בשביל לראות אותה. ואיתו אלכס... כדי שבכל זאת
לא ירגיש בודד.
בהפסקה היא יצאה שוב אל חצר בית-הספר. הוא ראה אותה שם ואהב
אותה כל כך.
הוא ישב על אחד העמודים שמתחת לכיתה שלה, וזאת הייתה נקודת
הפגש של כל החברים מאז שהוא התחיל לבוא לשם כדי להסתכל עליה.
היא ישבה בחצר על הדשא הירוק, שנעשה ירוק יותר כאשר דרכה עליו,
ובדיוק הגיע גיל וישב לידו.
גיל היה חברו הטוב ביותר.
"מה קורה גבר?" שאל את גיל.
- "וואלה בסדר," ענה לו, ולא התעניין בשלומו.
"אני מבין שהכל כרגיל אצלך, אם אתה עדיין פה יושב ומסתכל
עליה."
- "כן גיל, אתה יודע איך זה, כרגיל," וחייך במרירות.
- "אני מכיר אותך יותר טוב מכולם," אמר לו גיל פתאום.
- "אני יודע את זה," החזיר לו.
"משהו עובר לך בראש... או, משהו קורה לך בלב... אתה לא מראה את
זה אבל עיניים לא משקרות. כואב לך עמוק בפנים שאתה לא יכול
לגשת אליה, שאתה לא יכול לדבר איתה, לגעת בה, שהיא היחידה שאתה
באמת מתבייש ממנה, שהיא היחידה שבאמת רצית מהיום שראית אותה
בפעם הראשונה... אני יודע גם שכואב לך."
הוא השפיל את מבטו.
"מה עובר עליך תגיד?" שאל אותו גיל.
"זוכר שאמרתי לך פעם, שיש מחלה נפשית אחת, שהיא אפילו יותר קשה
מכל מחלה גופנית אחרת, מכיוון שהיא פוגעת בך גם פיזית ומפוררת
אותך מבפנים... ועוד לא מצאו לה תרופה?"
- "כן אני זוכר," ענה בעצב גיל.
"אתה זוכר איך קראתי לה?" שאל את גיל.

-"אהבה..."
גיל ענה השפיל את מבטו והם לא הוסיפו עוד מילה לדבר עד הצלצול
שהודיע על סוף ההפסקה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
וואו!




גברת גילדנהורן
בירח דבש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/8/05 12:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זאטא זאטא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה