|
לא באמת נרדמתי.
את בטח חושבת שלא אכפת לי
אבל ההשתנקויות הקטנות שלך באמת עושות לי רע
(אני שונאת בכי).
את מלעיטה את עצמך
בכפות ידיים רוקדות
אפילו לא מוחה את הדמעות.
זה הרי חסר תועלת.
ואני שותקת. מדי פעם מניחה יד
שמנסה להיות מנחמת
על רגלך העטויה בגרביון שחור
אני עוצמת עיניים
כי אין לי מה להגיד
כל מה שאומר יהיה תלוש
מילה או שתיים שיתעופפו באויר
ירחפו קצת בחלל האוטובוס המחניק
וישקעו עם כל נשימה שתקחי
לכן עדיף לשתוק.
אז אני שוב עוצמת עיניי
אבל לא באמת נרדמת,
את פשוט עצובה מדי |
|
|
מה מצאת בו?!
הוא שמן וטיפש,
שעיר כזה, ממש
מעצבן, ועוד כל
הזמן חושב על
זיונים ומאיפה
להשיג עוד
ג'וינט... סתם
אפס.
- זאת שלא סבלה
את התל-אביבי
בדיאלוג עם זאת
שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.