הספד אישי
נכתב בכאב

סבתא שלי, סבתא שלי, סבתא שלי,
כפול שמונה עשר פעמים, על כל נכד,
ועכשיו, הספד. כמעט כמו הפסד
הפסד החיים שויתרו עלייך
כי את מעולם לא ויתרת עליהם

היה לך הכוח הגדול ביותר
שהגיע מחום, אהבה, ויושר
שהיו מאפיינייך הנעלים ביותר.
ועכשיו את כבר לא כאן
ובאמת - ולא לשתיים עשרה דקות.

ועכשיו את רחוקה כל-כך
ועדיין ממש קרובה
ועכשיו הדברים יחזרו למסלולם
אך שולי הדרך כבר אינם
מקום המנוחה, הכתף, התקווה, רחוקים עכשיו
ואני אוהבת אותך
ואני יודעת שתמיד אוהב
ואני זוכרת ויודעת שתמיד אזכור
וגם כשבכל ליבי אני יודעת שנגאלת מייסורייך
שאף אחד לא סבל כמותם
עדיין כואב, כי אני רוצה חיבוק ונשיקה
כמו החיבוקים והנשיקות שרק לך היו
מלאי חום מכל ליבך
וגרמו לי לאהוב אותך יותר.

ולכל הקטנים
אשר לא הספיקו להכירך בריאה וחזקה
וישארו עם הסיפורים
ותחושת הבטן שמתגעגעת אלייך כל-כך
וכל הגדולים ידעו מהי אישה נערצת, אשת חיל
יש מילה אחת שתתאר אותך - שלמות
כי אפילו ברגעייך האחרונים
דאגת לכולם סביבך
הכנת את כולנו לאט לאט                                      
                   
ועכשיו אני מרגישה אותך עומדת כאן לידי
מנגבת לי את הדמעות היבשות
שהפכו לבוץ יחד עם החול תחתיו את נמצאת שרועה
ואת יפה כל-כך
כמו מלכה
שכבת ללא רוח חיים
אך עם רוח הרגשות
שהייתה החזקה מכל
ועכשיו רק תנוחי
סוף סוף תנוחי, תנוחי על משכבך בשלום.

בוטביקה זמרלדה
סבתא מודה
אמא מה...

יהי זיכרך ברוך לנצח נצחים.