זה נגמר מהר מדי. כולם חשבו שמשהו שם לא היה הכי בסדר. היא
תמיד הייתה כל כך מוצלחת, תמיד הכי חכמה, הכי הכי בכל. כל מקום
שנכנסה אליו, הפך להיות קסום, כל מי שישב בחדר לא יכול היה
להתעלם מהיותה כל כך... כל כך הכל. נשמע קצת מוגזם להגיד
"הכל", הרי בסך הכל היא הייתה צעירה... אבל עדיין התנהגה כמו
בוגרת. אולי אני לא אובייקטיבית. אחרי הכל, התפקיד שלי זה
לאהוב אותה, גם כשלפעמים אנשים נפגעו. טוב, בסך הכל זו לא
אשמתה, הם פשוט לא הקשיבו לה, העדיפו ללכת בדרכים אחרות גם
כשצעקה להם שהיא יודעת מה עדיף להם לעשות, שזו העבודה שלה
ושהיא יודעת מה היא אומרת, הם לא האמינו, או שהאמינו ופחדו בכל
זאת, תמיד המילים שלה נשמעו נכונות, אבל מלאות סיכון, אם היית
שואל אותה, היא הייתה אומרת שהחיים הם כאלה מסוכנים, אז צריך
לקחת סיכון לפעמים וכמה פעמים חטפה על הראש מהבוס וכמה פעמים
אמרו לה שתוריד פרופיל אבל היא לא הצליחה, היא בכלל לא ניסתה,
היא פשוט כזו מלאת מרץ, אי אפשר לשנות אותה, כמה שניסיתי,
ניסינו כולנו, הרי אני לבד עליה, בחיים לא! למרות שאני אומרת
לה תמיד מה לעשות ולאן ללכת, היא תמיד תלך לכוון השני, בעצם,
תמיד הייתה הולכת לכוונים אחרים. היא כבר לא כאן, למה הם כל כך
טיפשים? קשה להם להאמין במשהו כל כך מקסים? הזוג הזה, היא
הייתה שלהם, הילדה הקטנה שלהם, אבל נטשו אותה ואי אפשר לשלוח
אותה לאיזה בית מחסה לילדים שננטשו, וגם לא לוורייטי. הם נטשו
אותה, והיא הגיעה אלי מיד, בלי לחשוב פעמיים, בוכה. לא הפסיקה
לבכות, כל המרץ נעלם לה. והזוג הזה נגמר. הם כבר לא זוג. הם
סתם אחד וסתם אחת. היא הייתה כל כך עצובה, אמרה לי שאני אפסיק
לשלוח אותה, שזה הסוף, נמאס לה מהכאב הזה, נמאס לה שמעבירים
אותה מזוג לזוג, נמאס לה לגרום לכולם לחייך, לעשות פוצי מוצי,
וכשעובר הזמן ומתבגרים, היא רק גדלה, אבל פתאום היא כבר לא כל
כך חמודה ומשעשעת, פתאום יש התחייבויות אחרות, יש חובות,יש
זכויות. אין זמן לאיזו נודניקית שתפריע בדרך. צריך ללכת לעבוד
והיא שם, צריך לשלם חשבונות והיא שם. אין זמן, אין לאף אחד
זמן. זו הבעיה של כולם, הזמן. ניסיתי לדבר איתו עם הזמן, אבל
הוא אמר שלעמוד ככה סתם, אין טעם, חוץ מזה, אין זמן. וכואב לה,
וגם לי כואב עליה, אבל כמו תמיד, היא תעבור לזוג הבא עד שגם
להם לא יהיה זמן, אבל עד אז אהבה שלי, קופידון צריכה לעשות את
העבודה שלה, אז אני שולחת אותך לזוג חדש, צעיר, נחמד. אני
מקווה שתיהני, ואל תבכי, תזכרי שלאהבה אין סוף, גם כשנדמה. אני
מכירה אותך כבר מיליוני שנים, ואת עדיין צוחקת בכל התחלה,
ובוכה בכל פרידה, אבל את העבודה שלך את עושה כמו שצריך.
אני אוהבת אותך, אהבה קטנה שלי.