היא יושבת לה בחדר
בוכה ועצובה
אף-אחד לא שם עליה,
כי היא שונה
עוברת במסדרונות בית-ספר היא,
כמו רוח רפאים
נתקלים בה סתם ככה,
ואפילו סליחה לא מבקשים
כשהצלצול נשמע
נכנסת לכיתה
ואף-אחד לא שם לב
שהיא נמצאת שמה
מתיישבת מאחור, בקצה של הכיתה
יושבת בשקט, עצובה
כשהשעור נגמר
אוספת את דבריה
וצועדת לביתה
בבית אף-אחד לא נמצא
נכנסת למטבח
המון תרופות בידה
"לא יכולה יותר ככה!"
אומרת לעצמה
בולעת ת'תרופות
ונופלת על הרצפה
למחרת בבית-ספר
היא כבר אינה מופיעה
כשהצלצול נשמע
כבר לא נכנסת לכיתה
ואף-אחד לא שם לב
שהיא לא נמצאת שמה |
