זוהי יצירה מס' 7 בסדרת A Breath of Life.
ליצירה הראשונה בסדרה:http://stage.co.il/Stories/418233.

פרולוג/ ריקו, הוקוטו & שיוקו

"היא תמיד הייתה כזאת שקטה, נכון?"
"תמיד. עוד מימי גן הילדים."
"שקטה וחשדנית."
"היא אהבה גם לתקוף את מי שעצבן אותה..."
"היא כל כך מוזרה..."
"אבל בחייך. איך אפשר שלא לאהוב אותה?"
"נכון. היא באמת אדם מתוק ביותר, עמוק בפנים..."
"לא נראית ככה. לא נראית ככה בכלל."
"דברים הם לא תמיד בדיוק כפי שהם נראים. אתה צריך לדעת זאת טוב
מכולם, ריקו."
"מה שתגידי, הוקוטו. אני עדיין חושב שאנדראינה תביא לו רק
צרות."
"על מה אתה מדבר?! הם נועדו להיות ביחד!"
"כן, ג'יגוקו ואנדי התאימו זה לזה מהרגע הראשון... אנחנו היינו
הראשונות להבין זאת!"
"אבל ג'יגוקו, הוא..."
"לא מתאים לו להיות עם אחת כמוה?"
"בדיוק. הוא נחמד מדי. בחייך, תראי אותו! הוא לא יפגע בזבוב...
ואנדראינה, ובכן, שנינו יודעים שהיא מסוגלת לרצוח."
"היא עשתה זאת רק למען הנשמות שלהם. היא עשתה זאת כי היא אוהבת
אותו!"
"שום דבר לא היה גורם לי לסלוח לה, אם הייתי במקומו."
"אינך מאמין בכוחה של אהבה?"
"ראית מה אהבה עושה לאנשים... קח לדוגמא את יוטה ורייג'ין,
אותך ואת דיוגו..."
"אני ודיוגו זה סיפור אחר לגמרי. במקרה של יוטה ורייג'ין, אני
גם חושב שזה היה רעיון גרוע ביותר."
"אתה מאכזב אותי, ריקו. לא ציפיתי לתגובה כזאת ממך."
"חבל."
"אוף איתך! לפעמים אתה כזה מעצבן..."
"ובכל זאת לא נמאסתי עליך..."
"אתה רומז שאתה מנסה להיפטר ממני?"
"הוי, הוקוטו, אל תתרגזי עליו..."
"הוא לא ילד קטן, שיוקו!!"
"אתן מבזבזות את זמני כאן. ואת זמנכן. בואו נבהיר כאן משהו...
אם מערכות היחסים של רייג'ין ויוטה ושל אנדראינה וג'יגוקו
ייכשלו, שאף אחד לא יגיד לי שאסור לי לומר 'אמרתי לכם'."
"חה, מצחיק. אני מאמינה ששום דבר לא ייכשל כאן. הם זוגות פשוט
מושלמים!"
"את זה עוד נראה, הוקוטו... את זה עוד נראה."

פרק 1/ אנדראינה & ג'יגוקו

קרני שמש עדינות חדרו מבעד לתריסים, מטילות את אורן החיוור על
פניה של אנדראינה. האוויר היה קריר וצלול, וכל שניתן היה לשמוע
מבעד לחלון היו ציוצים חלושים של ציפורים בודדות.
עיניה הגדולות והעגולות נפקחו באיטיות, כשהיא מביטה בטשטוש אל
חלל החדר הקטנטן, שרהיטיו הישנים העניקו לו את אווירתו
המיוחדת, אותה לא יכלה אנדראינה להגדיר מעולם - אך ידעה שזה
נועד להיות ביתה מן הרגע הראשון.
היא קמה מן המיטה, מנומנמת למדי, אז נזכרה במאורעות אתמול -
ולא יכלה שלא לחייך.
ג'יגוקו עדיין נמנם לידה, שיערו החום-אדמוני מפוזר על הכרית.
הוא נראה לה שליו כל כך, ומראהו גרם לה לאושר. היא לא ידעה
כיצד הגיעה לעולם זה, כמו כן לא ידעה אם זהו "העולם הבא" עליו
דיברו בבית-הספר למיסטיקה - אך דבר אחד ידעה בוודאות - ממקום
זה היא לא רוצה ללכת עוד. כאן מקומה, וכאן תישאר לנצח, אם
תוכל. הכל היה לה כאן - את חברותיה מבית-הספר, את הוקוטו,
ואפילו את ג'יגוקו שלה...
"ממ... אנדי?..."
ג'יגוקו הביט בה בעיניים מנומנמות בגוון חום-דבש, מחייך לעברה
בתשישות.
"בוקר טוב." לחשה לו אנדראינה, לפני שנשקה על שפתיו בעדינות
ואהבה.
הסייבורג הביישן הסמיק ועיניו נצצו, כשליטף את פניה של אהובתו,
כלא מאמין לחלומו אשר התגשם.
"היית מאמין..." לחשה אנדראינה, "...שיום אחד, אתה ואני נגור
ביחד?..."
"אתמול לא יכולתי להאמין לזה..." חייך ג'יגוקו במבוכה כשהוא
מתיישב במקומו על המיטה, "והיום אני עוד יותר לא מאמין, שזה
באמת קרה."
אנדראינה חייכה וצחקה, משועשעת. בקריאת: "אני כל כך שמחה שאתה
פה!!!" קפצה על ג'יגוקו בחיבוק שהפיל אותו חזרה אל המיטה,
כשהיא מנשקת את פניו שוב ושוב. ג'יגוקו כרך סביבה את זרועותיו,
מצמיד אותה אליו כשהוא מנשק אותה ברכות.
"אני אוהב אותך..." לחש לה באהבה, מלטף את שיערה הבהיר והרך.
אנדראינה לא יכלה לעצור את הדמעות שעלו בעיניה הכחולות,
משנזכרה כי בפעם האחרונה שאמר לה זאת, היו שניהם עוד בבית-הספר
למיסטיקה, והיא כבר כמעט ואחזה בסכין אותה תקעה בליבו
לבסוף...
"אנדראינה?" שאל ג'יגוקו בדאגה, "את בסדר?..."
"אני בסדר גמור, ג'יגוקו..." חייכה אנדראינה כשדמעות שקופות
ונוצצות כיהלומים מתגלגלות על לחייה הסמוקות, "...רק נזכרתי
לרגע במשהו עצוב."
"אנדי..." לחש ג'יגוקו ברוך כשמחה את הדמעות מלחייה, "...חשבתי
שזה כבר מאחורינו."
"אני מצטערת כל כך...!!!" התייפחה אנדראינה כשראשה צונח על
כתפו של ג'יגוקו, והיא מרטיבה את בגדו בדמעותיה.
"אין לך על מה להצטער, אנדי. את יודעת כמוני שעשית את הדבר
הנכון," אמר ג'יגוקו כשחיבק אותה וליטף בעדינות את ראשה,
"...בבקשה, נסי לשכוח את מה שקרה."
"אני אנסה..." לחשה אנדראינה, בכייה החרישי נעלם אל תוך שלוות
הבוקר הטהורה.

רייג'ין & יוטה

"...טוב, רייג'ין," לחש יוטה כשזרועותיו עוטפות את האלפית
הבוכייה, "...את יודעת שאני לא רוצה שתיזכרי בכל זה."
"אני יודעת... גם אני לא..." מלמלה רייג'ין בדמעות, "אבל זה
חוזר אלי כל פעם מחדש...!"
"רייג'ין," יוטה הרים את פניה של רייג'ין לעברו, כך שיכל להביט
היישר לעיניה הסגולות-כחולות מוצפות הדמעות, "את יודעת שלעולם
לא אפגע בך שוב, נכון?..."
"מובן שאני יודעת זאת," לחשה רייג'ין, אצבעותיה העדינות מלטפות
את ידו.
"ואת יודעת שאני אוהב אותך...?" חייך יוטה.
רייג'ין הסמיקה והנהנה קלות.
נשיקה רכה ליטפה את שפתיה של רייג'ין הסמוקה.
"אז... בבקשה, אל תראי בי רוצח יותר."
מבטו הצהוב היה רציני להפליא כשהביט עמוק אל תוך עיניה, נותן
לה תחושת אמון וביטחון שלא ידעה כמוה מעולם.

פרק 2

באותו יום חם של סוף הקיץ, בחרה החבורה לבלות בנהר הקריר
ושטוף-השמש.
"ג'רונימו!!!" נשמעה קריאתה הצווחנית של אמאיה, כשהיא קופצת אל
תוך מי הנהר הקרים, לבושה בבגד-הים החדש שלה.
"אני בהחלט אתגעגע לימים האלה בחורף!" אמר סקרמורי בחיוך, נשען
על גדת הנהר מרוצפת האבנים.
ג'יגוקו מיד הצטרף אל אמאיה, ידידתו הקנדרית, כשהוא משאיר את
אנדראינה לשבת על גדת הנהר, שקועה במחשבות. רייג'ין אף היא
נראתה מעט פחות חייכנית מהרגיל.
"תגיד, יוטה," פנה ג'יגוקו אל יוטה בסקרנות, "משהו קרה
לרייג'ין?"
"אתה יודע היטב מה קרה," מלמל יוטה בקרירות לעברו, "מה שקורה
להן תמיד..."
"...זו התקופה שלה בחודש?" שאלה אמאיה לפתע בדאגה מהולה בחמלה,
אך זכתה רק למבט נבוך מצידו של ג'יגוקו, ומבט צהוב
ומקפיא-עצמות מכיוונו של יוטה...
"...מה שהתחלתי לומר..." נשם יוטה עמוקות כשהוא פונה בחזרה אל
ג'יגוקו, "...זה שהיא ממשיכה להיזכר בעבר שלה... בעבר
שלנו."
"זה בדיוק הסיפור עם אנדראינה," לחש ג'יגוקו בדאגה.
"ג'יגוקו..." פנה אליו יוטה, "לא יצא לנו לדבר כבר הרבה זמן.
אני צודק?"
ג'יגוקו, שהיה מופתע למדי מדבריו, הנהן בהסכמה. הפעם האחרונה
שפנה אליו יוטה במטרה לנהל שיחה רצינית, הייתה לפני זמן רב,
כשגילה בפניו את המשימה שהוא, ג'יגוקו, חייב לסיים למען שחרור
נשמתו של יוטה מגופו.
"תשמע," לחש יוטה, כשהוא לוקח את ג'יגוקו מעט יותר רחוק מכל
שאר חבריהם, "...אני... אוהב מאוד את רייג'ין, אתה יודע."
"כן," חייך ג'יגוקו, "גם אני אוהב את אנדראינה מאוד. יותר מכל
דבר אחר!"
יוטה גיחך למשמע הקיטשיות שבקולו, ואז המשיך: "אז... חשבתי על
כך זמן רב, ג'יגוקו, ואני חושב שהחלטתי."
"...החלטת?" מצמץ ג'יגוקו בבלבול.
"החלטתי מה אני רוצה להיות בשבילה."
ג'יגוקו המופתע הביט ביוטה כלא-מאמין למשמע אוזניו.
"אני הולך לבקש ממנה ש..." לחש יוטה באוזנו של הסייבורג,
"...שתינשא לי."
"י...יוטה!!" נדהם ג'יגוקו מן ההחלטיות שבקולו - "...אתה...
באמת מתכוון לזה?!"
"ששש... שתוק!!!" חסם יוטה את פיו במהירות, "...מעולם לא הייתי
בטוח יותר במשהו בחיי, ג'יגוקו. ויש סיבה מיוחדת לכך שאני אומר
לך את זה..."
"מהי?" מלמל ג'יגוקו מבעד לכף ידו של יוטה.
"אני שואל אותך, כמי שנמצא במקומה של רייג'ין," לחש יוטה כשהוא
מיישיר אליו את מבטו הצהוב והרציני, מסיר את ידו מפיו, "בתור
מי שנרצח בעבר בידי מי שאתה אוהב היום... היית מסכים להצעה
כזאת?"
"במקום רייג'ין?..." לחש ג'יגוקו, "קשה לי לומר לך, אני לא
יודע מה רייג'ין הייתה מרגישה..."
"אני מתכוון מה אתה היית מרגיש, אילו אנדראינה הייתה מציעה
לך להינשא לה."
סומק נפרש על פניו של הסייבורג, כשמלמל בבושה: "אני... אני לא
הייתי חושב אפילו על לסרב..."
"מדוע?" שאל יוטה.
"כי..." לחש ג'יגוקו בחיוך, "...כי מה שאני מרגיש כלפיה חזק
יותר מהכל. אפילו יותר מן העבר."
"יותר מן העבר..." יוטה השפיל את עיניו לפתע, "...אז אתה חושב
ש... היא תסכים?"
"אם היא מרגישה כלפיך כמו שאני מרגיש כלפי אנדראינה, היא
תסכים," חייך אליו ג'יגוקו בעיניים נוצצות, ויוטה, בפעם
הראשונה בחייו, החזיר לו חיוך מבין.
"תודה, סייבורג," מלמל יוטה בשקט כשהוא מסתלק משם בדממה.
"בבקשה, יוקאי..." חייך ג'יגוקו באושר.

פרק 3/ אנדראינה & ג'יגוקו

בשובם הביתה, שררה שתיקה מעיקה בין ג'יגוקו לאנדראינה.
ג'יגוקו ידע כי אנדראינה זקוקה לקצת זמן לבדה, לפי מבטה
המהורהר, והעובדה שבקושי שמעה מילה מדבריו ליד הנהר.
אנדראינה עלתה מיד לחדר השינה, וג'יגוקו העדיף לתת לה לנוח מעט
מאשר לדבר ברגע זה. הוא ידע כי לאחר שתנוח ותתאושש, תרגיש טוב
מספיק כדי לדבר איתו על כל אותם דברים, אשר נדמה כי היו עסוקים
בלהדחיק הצידה כל הזמן - כמו כיצד הרגישה אנדראינה לאחר שרצחה
אותו, או מדוע אין ג'יגוקו מעוניין להזכיר את נושא הרצח לידה.
אחרי הכל, היא זו שתקעה את הסכין...
ג'יגוקו נכנס למטבח, במחשבה שיהיה זה רעיון טוב אם יכין להם
אוניגירי לארוחת הצהריים - היה זה המאכל האהוב על אנדראינה.
'אנדראינה שלי...' חשב לעצמו ג'יגוקו בזמן שלש את האורז הדביק
בין ידיו, '...איך אוכל לגרום לך להפסיק לחשוב על זה?... זה
גורם לך לכאב, לדמעות... זה הורס אותך, אני רואה את זה. מדוע
אינך יכולה לסלוח לעצמך על מעשיך, כפי שאני סולח לך על
הכל?...'
הוא עלה לחדרם המשותף, אוחז במגש האוניגירי בידיו.
"אנדי?" דפק על הדלת בהיסוס, אך לא נשמעה כל תשובה.
"הכנתי אוניגירי!" השתדל ג'יגוקו להישמע חסר-דאגות כתמיד, "את
אוהבת את זה, נכון?"
שתיקה השתררה, ולאחר דקה או שתיים נפתחה הדלת בזהירות, ועיניה
העגולות של אנדראינה הביטו בו במבט כחול ועצוב.
"היכנס," זזה אנדראינה הצידה, כשהיא מזמינה אותו להיכנס
פנימה.
ג'יגוקו נכנס והניח את המגש על השולחן, מושיט לה אוניגירי
בחיוך.
אנדראינה לקחה את האוניגירי במלמול שקט של "תודה", והתיישבה על
הכורסא שבחדר כשהיא מכרסמת אותו בדממה.
ג'יגוקו התיישב על קצה המיטה כשהוא אוכל את שלו, יודע אפילו
מבלי להסתכל, שאנדראינה נועצת את מבטה ברצפה, כמו תמיד כשהייתה
בדיכאון.
"אנדראינה..." פתח ג'יגוקו, "אני..."
"אני הולכת להתקלח," מלמלה אנדראינה, קמה ממקומה כשהיא יוצאת
מן החדר בהחלטיות, מותירה את ג'יגוקו חסר-מילים בחדר השומם.
"היא ידעה שאני הולך להגיד משהו, הא?..." מלמל לעצמו בייאוש.

רייג'ין & יוטה

"לעזאזל," קילל יוטה בשקט כשנותר לבדו בחדר, שניה לפני שהצליח
לומר משהו לרייג'ין, אשר נמלטה לחדר האמבטיה בדממה.
הוא התיישב על הפוטון שכבר נפרש על הרצפה, מחכה בשקט לשובה של
רייג'ין, אשר נדמה כי התעכבה בחדר האמבטיה בכוונה, כדי לשעממו
עד שיירדם, ואז תוכל להתחמק מדבריו.
"חיכית לי?" הופתעה רייג'ין לראות את יוטה עדיין ער, קפוא
בישיבתו על הפוטון.
"חשבת שתצליחי להתחמק?" גיחך יוטה, אך רייג'ין לא חייכה כתמיד
למשמע הערותיו המטופשות. לבושה כבר בכותונת-הלילה שלה, פנתה
לקשור בחזרה את שיערה הארוך והחום בצמה, כשהיא מתחמקת ממבטיו
של יוטה.
"היי, רייג'...!" פנה אליה יוטה לפתע כשהוא קם ממקומו, "הצלקת
הזאת... על הגב שלך...?"
"הא?" רייג'ין מצמצה בבלבול, אך המשיכה להתעסק בשיערה במקום
להביט בו.
"זה..." יוטה העביר את אצבעותיו הקרות על צלקת עדינה, חרוטה
בעורה של רייג'ין תחת כתפה השמאלית, "...זה מה שאני חושב
שזה?"
רייג'ין שתקה, מביטה בנוף מהחלון כשאצבעותיה עדיין שוזרות את
שיערה לצמה ארוכה.
"זה כן... נכון?" שאל יוטה, "...זאת הצלקת שאני עשיתי לך...
כש..."
"כן, יוטה," לחשה רייג'ין חרישית, בולעת את רוקה בכאב.

פרק 4/ אנדראינה & ג'יגוקו

ג'יגוקו נשכב על המיטה לצד אנדראינה, מלטף את פניה בניסיון
להרגיעה, לעודד אותה מעט. אך דמעות עלו בעיניה של אנדראינה
כשהעבירה את אצבעותיה העדינות והחיוורות על פני הצלקת הדקה שעל
חזהו של ג'יגוקו. היא ידעה מהיכן הגיעה הצלקת לשם - היא יצרה
אותה בעצמה, כשנעצה בו את הסכין לפני זמן רב.
"די, אנדי..." ליטף ג'יגוקו את לחייה ברכות, "...זה בסדר."
אנדראינה הרימה אליו את עיניה הדומעות, ידה עדיין מונחת על
חזהו הלוהט עדיין מחומם של מי האמבט.
"אני מצטערת, ג'יגוקו... כל כך מצטערת... על הכל...!" לחשה
אנדראינה חרישית, שפתיה הורודות נושקות לצלקתו בעדינות.
"אנדראינה," הרים ג'יגוקו את פניה אליו כך שיכל להביט אל תוך
עיניה הדומעות, "את הדבר הטוב ביותר שקרה לי. אני לא רוצה
שתתחרטי על דבר ממה שעשית - הרי היית חייבת לעשות זאת למען
רייג'ין."
אנדראינה הנהנה בשתיקה.
"וחוץ מזה, תחשבי על זה כך -" חייך ג'יגוקו, "אם לא היית עושה
זאת, היית ממשיכה לשנוא אותי לנצח, ולסבול מנוכחותי. היית רוצה
שזה יקרה?..."
"מובן שלא, ג'יגוקו!!" השיבה אנדראינה בתדהמה.
"אז, את מבינה..." חייך ג'יגוקו כשהוא מלטף את שיערה
הבלונדיני, "...מה שעשית היה טוב לא רק למען יוטה ורייג'ין,
אלא גם בשבילנו. אחרת, לא היינו יכולים להיות יחד לעולם..."
אנדראינה חייכה מעט, דמעות בודדות עוד זולגות במורד לחייה, אך
ג'יגוקו מחה אותן.
"אני אוהבת אותך, ג'יגוקו," לחשה באוזנו כשהיא מלטפת את שפתיו
בנשיקה, "...אתה כל כך טוב אליי... יותר ממה שאני ראויה..."
"תאמיני לי, אנדראינה - " חייך ג'יגוקו, עיניו הנוצצות מביטות
בה באהבה, "...את ראויה להרבה יותר ממה שאני אוכל אי פעם לתת
לך."
"רוצה להתערב?..." שאלה בשובבות כשהיא נצמדת אליו, ידיה מלטפות
את גופו.

רייג'ין & יוטה

ידיו של יוטה התירו את קשרי הבד של כותנתה של רייג'ין מאחורי
גבה, ומכשלא נתקלו בשום התנגדות מצידה, ליטפו בעדינות את כתפיה
הלוהטות כשאצבעותיו מורידות מעליהן את הבד הדק, חושפות את עורה
השזוף מעט של האלפית היפהפייה, אשר כל תשומת ליבה ניתנה באותו
רגע לנשיקתם, שמשמעותה הייתה כפיוס בעיניה - לאחר שניהלה איתו
מעין ויכוח חרישי של מבטים ורמזים עדינים, במשך כל אותה תקופת
הקיץ.
יוטה פנה לנשק את צווארה העדין, מלטף את עורה בשפתיו המחוספסות
מעט, כמגע עור ידיו, אך עם זאת עדינות להפליא. מושלמות ממש,
חשבה לעצמה רייג'ין. בהיותה מנהיגת כפר האלפים בחייה הקודמים,
היא מעולם לא תיארה לעצמה עד כמה טוב מסוגל יוקאי כמו יוטה
להיות - ובטח שלא בתור חבר או מאהב.
"את חושבת שאת מוכנה ל...?" שאל יוטה בלחישה, קולו הסקסי ממיס
אותה לחלוטין.
"ממ... ועוד איך..." מלמלה רייג'ין בעונג כשנישקה אותו בשנית,
מתמסרת למגע ידיו הנעימות על גופה החשוף.
כותונת-הלילה של רייג'ין הושלכה על הרצפה בהפגתיות, כשרחשי
הגשם הראשון נשמעים כנגינת-רקע חלושה, תורמים את שלהם לאווירה
האינטימית והחמימה בחדרם, שהלכה והתלהטה עם התגברות המטר
שבחוץ.

אנדראינה & ג'יגוקו

ג'יגוקו לא יכל להתעייף מלשמוע את אנחותיה החרישיות של
אנדראינה, אשר האחרונה שבהן נשמעה כאשר נשכבה לצידו, גופה
העירום לוהט וחלקלק מזיעה, וחזה עדיין מתנשם במהירות, שהלכה
והאיטה ככל שנרגעה אנדראינה מן החוויה שהעניק לה הטבע.
"זה... היה מדהים," לחשה אנדראינה כשהיא עוצמת את עיניה
בתשישות אך בעונג.
"לא יותר מדהים ממך..." לחש ג'יגוקו כשידו מלטפת את פניה
המנומנמות של אהובתו, נושק לה בפעם האחרונה לפני שנרדם לצידה,
מאושר יותר מתמיד.

פרק 5/ רייג'ין & יוטה

"בוקר טוב, יוטה."
יוטה פקח את עיניו בעייפות, מוצא את עצמו מביט אל תוך עיניים
סגולות-כחולות ומהפנטות.
הכל חזר אליו ברגע שראה את רייג'ין, מכוסה בדבר מלבד שמיכה
דקיקה, מחייכת אליו את חיוכה המאושר שוב.
יוטה חייך, והעביר את אצבעותיו על לחייה הלוהטות של רייג'ין.
"אתמול היה..." לחש יוטה, ורייג'ין השלימה את דבריו: "...יותר
טוב מכל מה שיכולתי לחלום עליו."
יוטה גיחך קלות, ונשק לשפתיה של רייג'ין המנומנמת.
השעה הייתה כה מוקדמת, עד שהשמש עדיין לא זרחה. רק השמיים
הבהירים והאוויר הצלול של אחרי הגשם בישרו על בואו של היום
החדש.
"רייג'ין..." פנה אליה יוטה לפתע, ורייג'ין ענתה במלמול -
"ממ.. כן?..."
"...אני רוצה לשאול אותך משהו."
יוטה היישיר מבטו הצהוב אל רייג'ין, והקרירות שבו ובקולו
נעלמה.
"מה יש?..." שאלה רייג'ין בדאגה קלה, מביטה בו בעיניים גדולות
ונוצצות.
"מה את חושבת עלינו?"
"עלינו...?" התבלבלה רייג'ין, "למה אתה מתכוון?"
"כלומר... את רואה אותנו ביחד..." יוטה השתדל שלא להסמיק,
"...לתמיד?"
"אתה מתכוון... באמת לתמיד?" שאלה רייג'ין בחיוך, "..."עד
שהמוות יפריד בינינו"?..."
"...אם כך את מנסחת את זה, אז... כן."
"אני חושבת שזה יהיה נהדר, יוטה," חייכה רייג'ין באושר, "לא
ידעתי שאתה מרגיש ככה!"
יוטה הנדהם מתגובתה לא יכל לעצור את הסומק המתפשט על פניו.
"אז... אני יכול לשאול אותך..."
"כן?..." רייג'ין הביטה בו בחיוך, מחכה בסבלנות לשאלתו.
"רציתי לשאול אם... אם את..." ידו חיפשה דבר מה תחת הכרית,
ולבסוף הוציא את ידו משם, מחזיק בטבעת שחורה כלילה, האוחזת
באבן חן סגולה שצלב שחור וזעיר במרכזה.
"רייג'ין שלי... האם תינשאי לי?"
רייג'ין הביטה בטבעת בתדהמה, ואז הפנתה מבט נוצץ ואוהב אל
יוטה, כשדמעות זעירות נקוות בעיניה.
"יוטה..." חייכה רייג'ין באושר, "...כן, אנשא לך!"
"כ...כן?" עיניו הצהובות של יוטה התרחבו בפליאה מעורבת
בהתרגשות הולכת וגוברת, "...אמרת "כן"...?"
רייג'ין הנהנה, דמעות נוצצות כיהלומים יקרים זולגות במורד
לחייה הלוהטות.
"אמרת "כן"!!!" קרא יוטה בשמחה, מאושר מאי פעם כשהוא מחבק את
רייג'ין בהתרגשות, נושק לפניה באהבה.
"אני אוהבת אותך, יוטה..." חייכה רייג'ין המסמיקה, "...בעלי
לעתיד!"

בצהרי אותו יום, התקיים מפגש בביתה של רייג'ין - אליו הגיעו
אנדראינה וג'יגוקו, וכל שאר חבריהם.
"אוו, אנדי!! איזו טבעת יפהפייה!!!"
"אני כל כך מאושרת בשבילכם!"
"מזל טוב לשניכם! מי ייתן וכל האושר שבעולם יהיה שלכם!"
"תודה, תודה רבה!" חייך ג'יגוקו במבוכה לכל חבריהם המתרגשים אף
יותר מהם מעניין הנישואין אשר הציע ג'יגוקו לאנדראינה יום קודם
לכן, בתיאום מושלם ומפתיע לתזמון של יוטה ורייג'ין.
"הראי לי בבקשה את הטבעת שלך, אנדי!" ביקשה רייג'ין בנימוס,
וחייכה למראה הטבעת המקסימה - טבעת עם סוסון ים מזהב, אשר אחז
בין ראשו לזנבו אבן-חן ורודה בצורת לב קטן.
"ג'ולרי הכינה אותה בדיוק כפי שביקשתי!" חייך ג'יגוקו, מביט
בגאווה לעבר ג'ולרי המאושרת, שהסמיקה וצחקקה במבוכה בכל פעם
שמישהו החמיא לה על יצירת טבעת האירוסין של ג'יגוקו
ואנדראינה.
"מי הכין את הטבעת שלך, רייג'ין?" שאלה אנדראינה בסקרנות,
ויוטה ענה במקומה, משלא ידעה מה להשיב - "...ביקשתי מסילבר
להכין אותה."
"וואו! גם סילבר מוכשר מאוד!" הופתע ג'יגוקו, לא שם לב לחבורת
הבנות הנמסות לידו ממשמע המילה "סילבר"...
"...אמרתי לך שהיא תסכים," קרץ ג'יגוקו לעבר יוטה, שחייך אליו
חיוך שומר סוד.
"צדקת בהכל, ג'יגוקו," השיב יוטה.
"אתה רואה, יוטה... כוחה של אהבה מסוגל לכפר על הכל," אמר
ג'יגוקו בשקט, רגע לפני שחזר אל אנדראינה - "...אפילו על
זיכרונות וכאבי העבר."

אפילוג/ ריקו, הוקוטו & שיוקו

"אתה עדיין בדיעה של "אוו הם לא יהיו יחד לעולםםם
מי-מי-מי!!"...?"
"תשתקי."
"הא-הא!!! ידעתי שאהיה צודקת בסוף!"
"שזה לא יעלה לך לראש, אנושית..."
"אל תתנשא עלי, שדון מיניאטורי!!!"
"הוקוטו, הוקוטו! תזכרי אל מי את מדברת!..."
"אל מי? ילדון בן 14 שחושב שהוא בוגר וחכם ממני?"
"...וגם צודק."
"תמחק את החיוך הזה, ריקוברי הילינגלייט!!!"
"מה אני אעשה עם שניכם..."