הייתי אתמול בהופעת סטנד אפ, היה מצחיק אבל צחקתי בכוח, לא
יודע מה אני מחפש פה לפעמים, אני קורא את "תרקוד כאילו שאף אחד
לא רואה אותך" זה עושה לי טוב ואז אני חושב על עצמי ולאן אני
לוקח את עצמי מאותה נקודה, ואחרי שעה מי אני מה אני ומה היעוד
שלי?
לא רוצה תשובות, פשוט הקטע הזה של לחיות את הרגע כל כך פשוט,
אבל באותו הרגע הוא לא ברור, ואז אתה מחכה לרגע הבא, נו מה
עשית בזה, וככה זה חוזר על עצמו, ומה בינתיים קורה, אתה חי
נושם וחי זורק מילים לנשים של חיי והכי הרבה שאתה מקבל זה
טלפון ממנה והיא שופכת לך את הלב בתור הידידה שלך, יא זונה לא
רוצה אותך בתור ידידה, אבל אתה מתקשר שוב כדי לנסות לתת לה עוד
מילה, והיא בשלה, אחרי שאתם ידידים כבר חצי שנה אתה חייב ללכת
לחפש לך מישהי אחרת, כי ממנה כבר לא יצא כלום.
ככה עובד הגלגל מתחיל משהו קורה משהו ונגמר משהו, מתחיל משהו
קורה משהו ונגמר משהו, איזה עולם משעמם בסוף הכל נגמר.
אבל החיים לא קשים, כלום לא קשה חוץ מהנשיקה של הלחם, והנשיקה
איתי, לפעמים יש לי זיפים ואז אני שומע תלונות על שלא כיף
להתנשק איתי, זה בסדר אני מקבל את זה, להבא אני אתגלח למרות
שאני שונא זאת, זו הקרבה עצומה לכבוד המין הנשי, מתי אקריב את
עצמי למען הידידות שלי?
