נשפתי טבעות עשן אל התקרה והסתכלתי עליהם, שיכורים, מחייכים
מתוך שינה סטואית.
וחשבתי לעצמי, מה את עושה כאן? איך הגעת למקום הזה, לבית שלה
בכפר שמריהו, איך הפכתם את ושני האנשים האלה, שהם כל כך אחרים,
כל כך לא כמוך - לשלושת המוסקטרים: מעשנים ביחד (הם את הגראס
הזה שהם כל כך גאים בו, ואני, באופן פטריוטי טיפוסי, רק את
הסיגריות תוצרת הארץ שעליהן הם תמיד מלגלגים), מבלים ביחד
ועכשיו אפילו ישנים יחד.

הם זרוקים על חצי מיטה, זה לצד זו, ידיהם ורגליהם פזורים עליה,
ישנים שינה כל כך עמוקה ואני בחצי השני מחייכת לעצמי "תראי
אותם, כנראה שאת מחבבת אותם, אם נשארת עד עכשיו".
הרי כבר שנה אני נגררת אחריהם לברים אפלים ומעושנים, למסיבות
של החברים הצפוניים שלהם ואפילו היינו יחד שלושתנו באיזה טיול
גמלים במדבר יהודה (לקח להם שבועיים לשכנע אותי שאין שום דבר
מפחיד בלרכב על גמל).

פתאום היא זעה קצת, מתעוררת בקושי ומושכת מהרצפה את בקבוק
הבירה האירית (הסוג היחיד שהיא שותה), לוגמת לגימה קטנה ולפני
שהיא חוזרת ושוקעת בשינה היא מעיפה לעברי חיוך קטן.

אני  נזכרת שדיברנו עליו בפעם הראשונה, הרי הוא הפגיש בינינו,
הוא האחראי לכך שהפכנו לחבורה...
"מה דעתך על דניאל?" היא שואלת אותי
"מאיזו בחינה?" אני, אז עדיין תמימה, משיבה לה בשאלה.
"הכל, איך שהוא נראה, איך שהוא מתנהג... הרי אתם ידידים, לא?"
"כן, אנחנו ידידים, אבל שום דבר מעבר לזה".
"למה לא? אתם דווקא מתאימים, שניכם..." היא מחפשת אחר המילה
הנכונה, "שניכם מהורהרים כאלה, פילוסופיים, הוא אפילו סיפר לי
שהראית לו סיפורים שאת כותבת."
"כן, הוא גם נתן לי לקרוא כמה דברים שהוא כתב, הוא מאוד
מוכשר."
"אז למה לא?" היא חוזרת שוב על שאלתה
"כי הוא פשוט לא הטעם שלי".
"כן... אני מבינה אותך, הוא גם לא הטעם שלי" היא אומרת, ואני
מהרהרת ביני לבין עצמי אם יש מישהי בעולם הזה שהוא כן הטעם
שלה.
"הוא שאל אותי אם אני מוכנה לצאת איתו ולא הסכמתי" היא ממשיכה,
ואני מרימה גבה באכזבה, 'אם ככה אני לא היחידה שהוא שהציע לה
לצאת'. אני מספרת לה על כך, והיא מסכמת את הנושא בצורה מדויקת
כשהיא אומרת "נראה לי שהוא מציע לכל אחת שהוא פוגש".

ויש את הקטע הזה של הגראס, שבאופן רשמי הם מעולם לא לחצו עליי
לעשן, אבל בכל הזדמנות הם סיפרו לי על סגולותיו המפוארות.
הוא, שיודע שאני כותבת בדרך כלל, בא לי עם משפטים כמו "את לא
יודעת מה את מפסידה, זה מחולל פלאים במוזה, זה הופך את כל
זווית הראייה, על גראס את תהיי יותר חדה, יותר משוחררת... המון
מוסיקאים ואומנים אחרים מספרים שזה עשה את היצירות שלהם לטובות
פי אלף..."

והיא: "את צריכה להפסיק לפחד, להשתחרר ובכלל את זוכרת את
ההרגשה שהייתה לך בלילה שהשתכרנו? נו, זה הרבה יותר איבוד
שליטה מאשר לעשן גראס...