הילד שלי רוצה ילד

ב-16.5 דיברנו שנינו על משפחה
ב-16.5 רצינו שנינו מאוד אבל אמרתי "אחרי הצבא".
ב-16.5 הפשטת אותי מבגדיי ומכל תלאות היום
ב-16.5 שמרת עליי מכל משמר, נתת לי לישון, לרחף, לחלום.
ב-16.5 הסתכלת עליי, חשבת שאני ישנה
ב-16.5 נשקת על מצחי נשיקת לילה טוב ארוכה.
ב-16.5 נכנסת לחדר ובשקט נשכבת לצדי
ב-16.5 במיטה של יחיד, חיבקת, ליטפת אותי.


ב-17.5 בלילה הקצת אותי משנתי
ב-17.5 שאלת אם אני רוצה ילד
ב-17.5 שאלתי אותך אם אתה רציני
ב-17.5 אמרתי שכן, שאלת שוב
ב-17.5 הנהנת בראשך לחיוב
ב-17.5 שאלת אם אני מפחדת
ב-17.5 אמרת שגם אתה
ב-17.5 העלית את גופך מעליי
ב-17.5 עשינו ילד, לא רק אהבה


ב-17.5 הרגשתי דמעותייך הרבות על פניי זולגות
ב-17.5 חיבקתי אותך כה חזק ולא הצלחתי בעצמי לבכות.
ב-17.5 שמעתי לראשונה את קול בכייך
ב-17.5 היית לי גבר בוכה, הרגשתי, ברעד גופך.
ב-17.5 חייכת אליי ואמרת שבקרוב יהיה לנו בן
ב-17.5 לא חשבנו בכלל שאהבה משמעה 'להתחתן'.
ב-17.5 הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שלוש עשרים וארבע
ב-17.5 התאריך היה 17 במאי ואתה תשעה חודשים ספרת.
ב-17.5 "יהיה לנו ילד מזל דגים" כך חשבנו
ב-17.5 היינו מאושרים כמו שמעולם עוד לא הרגשנו.
ב-17.5 נזכרתי שאני נולדתי ב-17 בנובמבר, בחיפה
ב-17.5 נזכרת ש-5 מאז ומתמיד הוא מספר המזל שלך.
ב-17.5 הלכנו לישון מתרגשים שינה מתוקה.
ב-17.5 עצמתי את עיניי וקראת לי 'בריאה'.
ב-17.5 ידענו שעומדת בפנינו התחלה חדשה.

ב-17.5 הנחתי יד על רחמי וחייכתי לי, לעצמי
ב-17.5 בכל פעם שנזכרתי בליל אמש התרחב מחדש לבי.

ב-17.5 חשבתי על זה ואמרתי שזה 'מטורף' ו'חסר הגיון'
ב-17.5 צעקתי ש"זה לא הזמן הנכון".
ב-17.5 כעסת עליי כי רצית, ילד, ממש
ב-17.5 היית כה בטוח למרות הפחד והחשש.
ב-17.5 אמרת "אל תדאגי ממה שיבוא"
ב-17.5 בפעם הראשונה בחייך, קיבלת את המילה "לא".


ב-17.5 נעלבת כל כך אז אמרת לי ללכת
ב-17.5 רצת אחרי ועצרת אותי עוד לפני שהרחקתי לכת.
ב-17.5 אמרת שאתה אותי פשוט אוהב
ב-17.5 הסברת שזו הסיבה בגללה זה הכי כואב.
ב-17.5 דיברנו על האלוהים שמעל כולם
ב-17.5 חיפשנו סימנים מהיקום, מהעולם.


ב-18.5 שמתי לזה סוף וקניתי את הגלולה
ב-19.5 הנחת על לשוני את הכדור וחיבקת אותי בחוזקה.




ולך -
באותו היום התעוררנו שנינו מחלום שעוד עתיד להתגשם
(מה אתה אומר מותק? להוסיף פה "בעזרת השם"?)