היא ברחה אל הים, מהאפור שאפף אותה. אך באותה העת שלחה נשיקות
פרידה אדומות ולוהטות כלהבה אל אותו עולם שנמלטה ממנו. העקבות
שהשאירה על החול הרך והבהיר של החוף ימחקו בגשם בעוד דקות
ספורות, אם לעקוב אחרי סימני כפות הרגליים שלה לפני שייעלמו
יובילו הן את העוקב היישר אל מיי הים הסוערים. הגלים כבר ליחכו
את רגליה ובעת שפסעה עמוק יותר, בקפיצות קטנות, הגיעו אל
מותניה ונספגו בבגדיה הדקיקים. עוד מספר פסיעות קלילות בתוך
המים המלוחים שכבר החלו להתקרר, והינה היא שקועה בהם עד
לצווארה, שערותיה האדומות והארוכות צפות מסביבה כמפל אש. מבט
אחרון אל החוף, והיא כבר שקועה עד מעל לראשה במים.
השמש שקעה. |
