יפה שתיקתך לך
כשאת נעצמת,
הלומת עין השמש
ונצחית לרגעים
בנחש ידיי
את נפתרת בלי אומר,
עירומך כאגם
לנחליי הגואים.
נערייך יפים
אך אני שנמשחתי
מדוחייך לומר,
הראשון לנביאים.
אם קמתי ללכת
ריחך בעורי עוד,
אז כיהו בי האור
ועיני הרואים.
לא אצא אל הסף
כי אורבים הנערים לי
לנקר את ראשי
כעורבים קנאים.
איך את לא נחרדת
כשבאתי אלייך
בעצבת הגוף
כאחרון הפתאים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.