הלילה שוב התכנס בחדרה, ודן באותה השאלה...
הכוכבים טענו שיכול להיות שהכל זה רק בראש שלה,
והיא אמרה שהיא יודעת שזה ממשי, הרי יש בה את היכולת להרגיש
(לא דבר שממש שימח אותה... )
הירח אמר שהוא מבטיח להאיר בזמן של כאב,
וכוכביו, גם הם יהיו לה לתקוות קטנות.
היא לא האמינה להם, הרי כבר בעבר שמעה כל מיני בולשיט על אושר
וכאלה שטיות...
אז הכוכבים הבטיחו שבכל פעם שתהיה עצובה ותביט בחלון,
ייפול אחד כדיי להראות לה שהם עדיין שם בשבילה.
היא ידעה שאין זה קשור כלל אליה, אבל שתקה.
ושוב שכבה במיטתה... בהתה בתקרה... היה שם עכביש קטן, שהיה לו
כח לבנות  קורים גדולים פי מיליון מגופו,
לה לא היה כח לזוז.
היא חשבה על מחר... על השמש שתזרח בצהוב... השמיים שיתבהרו...
בשבילה תמיד לילה, אז שמש זה טוב (לא?)
לאט לאט נעצמו העיניים... החושך התגבר,  והדיסק הלך ונשמע חזק
יותר ויותר בכל רגע שעבר... ואז...
המוזיקה כבתה, ואור של נר האיר את החושך שהצטבר בחדר
(גם את זה שבה).  הוא היה נמוך כזה- האיש, הוא לא היה שמנמן,
גם לא כזה עם שרביט שייקח אותה לאן שרק  תרצה...
פשוט איש נמוך כזה עם חולצת T שיירט לבנה, וחיוך שליו שכמותו
לא ראתה מעולם.
הוא ישב ליד מיטתה, וידו חלפה רכות על פנייה... מלטפות שיערה.
כל רגע בו היה מורגש המגע, הפך כתם של חושך למואר.
החיוך השליו שלו הוחדר לפנייה (מה שהיה לה מאוד חדש)
והוא סיפר לה שפעם גם הוא היה ילד... ואבא שלו תמיד היה כועס,
ומכה, אז הוא פשוט קם והלך.  
לה לא היה אבא, או שככה לפחות הרגישה...
גם היא קיבלה כל כך הרבה מכות בחייה, אך לא עלתה בראשה פעם אחת
שהיו פיזיות... והוא... כל כך שליו, כבר חיבק את כל כולה.
"יהיה בסדר" נשמע קולו הלוחש... ועיניה כבר כל כך בכו,  כי כל
כך הייתה זקוקה לשמוע את זה... כל כך הרבה זמן...
והנה... זה בא.
מצמוץ קטן של עיניה והוא כבר לא היה שם עוד.  לא היה שום זכר
להימצאותו. והשקט... השקט נשאר.
ואז שוב בא הבוקר, והשמש עלתה כשורפת את הבשר.
בחוץ פרחו פרחים, והעלים היו ירוקים מתמיד... אך אצלה בחדר
חושך.
ובערב הכל התחיל שוב להעציב, הרי יש חושך בכל העולם,
אז למה רק אצלה עצוב?
והלילה עטף את השמיים בשחור, והחום השורף של השמש הפך לקור כזה
שמשאיר אחריו צמרמורת.
ושוב בא הלילה להתכנס בחדרה, ודן באותה השאלה...
"את בטוחה שאת רוצה לקום מחר?"  הפעם הסכימה, רק בשביל הספק
לראות את אותו האיש... זה שנתן לה לחוש לרגע את עור הפנים
נמתח, וכתמיד-חוזר לעצמו...
מחר היא כבר לא תהיה כאן, מחר הלילה מוכן לתת לה ללכת.
אז הלילה... אני פשוט שמה דיסק במערכת... מכבה את האור
ומחכה...  גם היום הוא לא יגיע.

18.09.2001