הכי צה"לי זה להצטלם כשאתה מחזיק את הנשק כלפי מעלה, עם צבע
לנעליים על הפנים, אבל להיזהר לא לכוון על החבר (כי לא נשקים
טועים וזה לא ערכי), בטירונות של חודש. הכי צה"לי זה לספר איך
פלס"ר גולני אתמול ב-2 בלילה חיסלו מחבל, אבל לצאת הביתה
בטיולית של 5 וחצי.
הכי צה"לי זה לשפצר את הכומתה, להעביר אותה תהליכים כימיים
ופיסיקליים מורכבים רק כדי שתיראה מינימום שנתיים, אבל להוציא
פטור מנעליים.
הכי צה"לי זה לחלום בהקיץ שאתה מנהל קרב נגד עשרים מחבלים של
החיזבאללה, אבל לומר בבקו"ם שאתה לא מוכן לקלוט נשק כי אתה
פציפיסט.
הכי צה"לי זה להתרברב עם החבר'ה ש"שום דבר לא קונים בצבא",
כשאת הגומי הירוק על הנשק "השגת" מריקושט. או אולי את כנפי
הצניחה - כשאותם המפקד שלך אמר לך לקנות.
הכי צה"לי זה לתת קרדיט ליחידה מסוימת שקראת עליה בעיתון ליד
כל החברים, ואז גם להשוות אותה ליחידות עילית אחרות, כשבעצם
אתה לא יודע עליהן שום דבר...
להיות חייל בצה"ל פירושו להתנגד למה שמהפקד הישיר שלך אומר לך
לעשות, אבל בדיעבד לחשוב שאתה היית עושה את אותו הדבר.
להיות חייל בצה"ל זה אומר שאתה מת לצאת לקצונה אבל אתה שונא את
ה"קצינים הפלצנים" האלה שלוקחים את המנטאליות הצבאית קשה מדי.
היית כועס שיש להם "סגמת", ומאמין בכל הלב שהיית עושה את זה
אחרת. ואת המחשבה כשאתה מתחלף איתם אתה דוחה מייד. אבל מול
החבר'ה אתה מודה שבתור קצין היית תופס את הפקודים שלך "מה זה
חזק!"
להיות אזרח לוקח לך שלוש שנים. להיות חייל בצה"ל לוקח לך עשר
דקות מזמן הקראת השם שלך בלשכת הגיוס לעלות לאוטובוס. סליחה,
להיות טירון.
להיות חייל בצה"ל זה ללמוד לקחת אחריות על המעשים שלך, זה
לתרגל פתיחת שקי שינה מאובקים, ושמיכות צמר שנקראות על שם
התולעים שאוכלות אותן.
להיות חייל בצה"ל זה לקבל שק אפסון חפצים בבק"ום וקיטבג ב'
בבסיס שאתה מגיע אליו ולחשוב שאתה מבין למה חבר שלך כתב לך
בברכה: "... ותזהר מהאטימות הצבאית".
להיות חייל בצה"ל פירושו לשבת בזולה באוהל 12 עם 20 ותיקים
ולשיר שירים שכתבו אותם טירונים של גולני, עם מאג, נגב והרבה
נק"לים. לאהוב אותם באמת, ולדעת שהם יהיו שם בשבילך כשחס
וחלילה יקרה משהו.
להיות חייל בצה"ל זה אומר שכשאתה יוצא הביתה אחרי 28 למקוצרת,
אתה תופס גלים עם החבר'ה בחוף ירושלים בת"א. עם החבר'ה
מהפלוגה.
להיות לוחם בצה"ל זה לצאת לריצה עם החולצה מסיום הטירונות,
לצאת לבלות עם השפצור של השעון, ללכת לקניון על אזרחי אבל עם
המקוצר והטריג'יקון.
להיות לוחם בצה"ל זה לתת את הנשמה, ומכל הלב. כי את המדינה שלי
אני אוהב.
להיות לוחם בצה"ל זה הכי אחי. זה לשמור עד שלוש לפנות בוקר
ולהתעורר בחמש וחצי כדי להחליף את דניאל כי הוא יוצא אפטר.
להיות לוחם בצה"ל אומר הרבה דברים. בתחילת המסלול המ"פ יגיד לך
שהחברה שלך לא תסיים אותו, אבל הפטרייה ברגל תרכוש עוד כמה אם
לא תשים פונגימון.
להיות לוחם בצה"ל זה דבר שבדרך כלל רצית אותו עוד לפני
שהתגייסת, ואם לא אז בטוח שתתגאה בזה אחרי שתשתחרר... תהיה
עליך הרבה גאווה כשתשתחרר ותבין שתרמת לשמור על המדינה ואפילו
אם לא אכלת "דליקטס" בשכם.
את הכומתה, את המדים ירוק זית מכותנה, את הדיסקית, את השפצורים
לשעון ולנשק, חלקם אתה תוריש לאחרים ותצטער על כך, חלקם תשמור
בארגז קטן ליום עצוב שבו תיזכר כמה היה קשה בטירונות. אבל תמיד
תמיד תזכור שצבא זה חשוב לעשות.
להיות חייל בצה"ל זה לקום מהכיסא באוטובוס כי הזקנה שעלתה
בקושי יכולה ללכת. אפילו שאתה יורד עוד שעה ו-12 דקות בתל
השומר.
להיות חייל בצה"ל זה לאכול בכלים כחולים בבוקר ובערב, בצהובים
בצהריים ועדיין לא להבין מה הם כלים "חלביים" וכלים "בשריים".
להיות חייל בצה"ל זה להבין שה"צעירים" תמיד יטחנו יותר
מה"ותיקים". ושגם אני ותיק יחסית.
להיות חייל בצה"ל זה לחזור הביתה אחרי שבוע קשה לאוכל של אמא,
ולרגליים על השולחן עם הגרעינים השחורים במשחק של שבת עם אבא.
להיות חייל בצה"ל זה ללמוד מה היא עצמאות כלכלית אבל לצחוק על
ה-356 שקל שאתה מקבל בחודש, ללמוד לחיות עם אנשים ביחד אבל
להתעצבן כשאחותך לוקחת את האוטו ביום שישי, ללמוד להתגעגע
ולדעת לנצל את זה אבל לדעת ש"בזמן שאני טוחן שמירות, ג'ובניק
מהקרייה טוחן את חברה שלי", לנצל כל דקה חופשית בבית, אפילו
ללא שינה. ובבסיס רק לתת ל"עצם" לנוח.
להיות חייל בצה"ל זה להיות דבוק לאותם האנשים במשך חודש, או
שלוש שנים. להתקלח איתם, לאכול איתם, לישון, לנקות, לשמור,
להרוג, לפרמט את המחשב של המפקד, לפזר חצץ מסביב לאוהלים,
להעביר שיחות אל הסא"ל ולמרקר בדף המקושקש, לצחצח נעליים
בבוקר, לשבת בשירותים ל"ישיבה" משלכם, לזכות את הסביבה ולא
להשאיר תוואי לוואי בדקה אחת.
להיות חייל בצבא ההגנה לישראל זה "עם בונה צבא בונה עם" - לדעת
שכל חייל הוא ישראלי (גם השלב ב' והעולים החדשים), וכל ישראלי
היה פעם חייל או יהיה, אבל לרצות יותר להיות ישראלי מאשר
חייל.
להיות חייל בצה"ל זה הכי ישראלי שיש.
להיות חייל בצבא ההגנה לישראל זה להבין מתישהו שאנחנו פה כדי
להגן ולא כדי להתקיף בכוונה תחילה. ושעדיין צריך לדעת להשתמש
בסמנטיקה עם חיילים...
להיות בצבא ההגנה לישראל זה להבין מה בן גוריון חשב כשהגה את
השם, מה כוחנו יחסית לצבאות אחרים בעולם, מה מוטה גור חשב
כשכבש את ירושלים, מה הצנחנים אמרו כשנישקו בדמעות את הכותל,
מה איציק מרדכי עשה, איך יצחק רבין סחף את יחידת 'הראל' בהיותו
מפקדה, איך התפצלה פלוגת הצנחנים כשעלתה לגבעת התחמושת, ואיך
בחווה הסינית היה ממש מפחיד.
איך כוח הל"ה שמר על טוהר הנשק, אבל הדפוק ההוא מהחטיבה הסדירה
הצטלם עם גופת מחבל והמטומטמים האלה הצטלמו בחרמון ערומים
כביום היוולדם, ההם מהשייטת.
איך הפק"ל האישי שכלל אז חגור "מעפן" עם שלוש מחסניות ושני בתי
מימיה, הפך היום לשכפו"ד עם מתכת שאינה חדירת קליעים. נראה כי
ככל שהטכנולוגיה עולה כך המוטיבציה יורדת.
איך קורה שמאבדים ציוד ועולים עליו מת"ש (משפט תשלום),
כשבמחשבה לאחור אתם בעצם מבינים שזה עדיין נמצא במסגרת הצבא -
פשוט מישהו גנב לכם את המימיה.
איזה גאון מי שהמציא את המת"ש.
זה גם להבין שפעם היו אנשים סמכותיים וחזקים שכל המדינה הייתה
נסחפת אחריהם. הם היו הקצינים הבולטים במערכת הצבאית. איך
בחלוף השנים הצבא העדיף לפרסם את עצמו ואת יחידות העילית שבו,
על מנת להעלות את סף המתגייסים. כבר אין סיפורים על "אין דבר
כזה שלא להתגייס".
אנחנו הצבא היחיד שמבוקר ומתוקשר בכל אמצעי המדיה האפשריים.
שבו למנהיגים דתיים יש כוח יותר מלמפקדים. שממנו צומחים
המנהיגים הלאומיים שלנו. הפוליטיקאים הכי ממולחים. היחידים
שהופכים לראשי ממשלה.
להיות צה"לי זה להבין שהמשפט אומר צבא של חיילים המגנים על
המדינה שלהם - בצורה הכי פשוטה, כמו כל פקודה בטירונות שהם
קיבלו.
להיות צה"לי זה להבין את משמעות המילה צבא, מספר יהושע.
שמשמעות המילה בתנ"ך היא פרק זמן קצוב. כן, צבא פירושו פרק זמן
קצוב.
להיות צה"לי זה להיות ישראלי.