הוא
תמיד היא גומרת בשקט. זיון שלם היא ריטה, מדונה ודנה
אינטרנשיונל ביחד, אבל כשהיא גומרת... שקטה כמו דג.
כשנרגעה שכבה לידי, זה הזמן שלה עכשיו, היא הבהירה לי את זה
טוב טוב מזמן. יש כאלה שמעשנים, יש שישנים ויש שיורדים על חצי
מטבח או קיוסק במאנצ'יז מטורף, אבל לא היא...
היא, היא חושבת, אבל לא מסוג המחשבות שרצות לך בראש ומדברות,
מהבחינה הזו היא צמח, היא חושבת בתת מודע, מה שלפני המחשבה,
היא שמה את עצמה בניוטרל ונותנת למוח להמשיך לבד.
'זה הרבה יותר יעיל', היא אמרה לי פעם. 'אם הייתי צריכה לחשוב
בעצמי עם עצמי הייתי מזמן משתגעת', הוסיפה בפעם אחרת. אני
בינתיים שוכב לידה, מביט בה.
בוחנת אותי בעיניים סגורות.

היא
אני מתה עליו, ולא רק על התחת היפה שלו, בכלל על כולו, על
הדברים הקטנים, אלה שאף אחד לא רואה חוץ ממני. אני חולה על
הדרך שהוא מביט בי בבוקר מתלבשת לעבודה, על איך שהעיניים שלו
נדלקות כשאני מתחילה לדבר, על זה שהוא תמיד שואל  "כמה סוכר
לשים לך" למרות שהוא כבר יודע רק כדי לשמוע אותי, ולו לשניה.
לפעמים אני תוהה אם אני אוהבת אותו. פעם אמרו לי שאם יש ספק אז
או שאני מפחדת להודות באהבה, או שאני פשוט לא באמת אוהבת.
בתכלס כשאני חושבת על זה עכשיו זה לא אומר שום דבר, ובטח שלא
עוזר. רק השקט עוזר.
שכבתי על הבטן עוצמת עיניים, נותנת לכלום להשתלט, כדי שהראש
יתנקה קצת. לא יודעת מה בדיוק קורה שם בפנים, בראש, אבל יכולה
לדמיין מה קורה שם בחוץ.
הוא בטח מביט בי, עצומת עיניים שכמותי, מנסה להעיר אותי כאילו
בטעות עם תזוזות קטנות של ידיים, רגלים וראש. מדמיין מה קורה
אצלי, על מה אני חושבת ולמה, נושם מחום גופי ומשתכר מהנעימות
המפתה של עורי מבלי לגעת.
חולם אותי בעיניים פתוחות.