בתוך קליפת ביצה שלוקה
יושבות זוג עיניים גדולות,
נעצמות בעונג מחמימות קרן האור
הבודדה הבוקעת מן הנקב שעל גופן השדוף והחיוור. חמצן.
כמעט ואין.

נשימות שטוחות יתזמנו את מרחב התנועה.
התפתלות איטית מאפשרת רפרוף רך
של כפתור השמש על גופה העירום;
כה קטנה היא ועלובה, לעולם תתפתל -
עד שהשמש את גופה תעכל
לעולם לא תמצא מנוח ותוותר.
עד שהעור יחרך
והדמעות ילחלחו, וימנעו ממנה את הסוף.

ולעד היא תישאר בחלל הביצה
המהדהד לקולות מכאוב שאינה
מעזה להשמיע...
פן הקליפה תבקע
ואורה החיוור יאבד.