עומד עמידת ידיים,
על המעקה,
מסתכל למעלה,
למעלה הרצפה, האדמה הרחוקה,
מסתכל למטה, אל השמיים הכחולים, אם רק היה אפשר ליפול למטה.

שתי ידיים מחזיקות מעקה,
המעקה המפריד בין החיים למוות.

מבט שמאלה, הרצפה,
נפילה של שניה, כאב של רגע,
כאב של רגע בחיים, בחיים של רגעים כואבים.

מבט ימינה, האדמה הרחוקה,
נפילה ארוכה, אבל גם כאב של רגע,
כאב של רגע חיים, לסיום חיים של רגעים כואבים.

הידיים מתעייפות,
המוח כבר נכנע מזמן,
העיניים נעצמות,
הידיים משחררות את האחיזה,
ואני מרגיש את המשקל המושך,
חיים של כאבים המושכים לצד אחד,
רוצים להמשיך, לאסוף עוד רגעים לארח להם חברה,
אבל אני יודע,
שאני אפול,
ואני יודע,
שאני נופל,
ולא אפול עוד לצד החיים.