קטנה קטנה העיר הזאת. נוסע באיילון, שש בבוקר. הורדתי אותה
עכשיו בקיבוץ. יפהפיה ללילה. כל פעם שקצת חסר, שצריך לרסן את
ההורמונים, אני קורא לה. רואה את הבניינים הגבוהים האלה.
מימיני ר"ג, משמאלי ת"א. מגדלי עזריאלי, שתי צורות הנדסיות
גדולות שנהיו לתפארת מדינת ת"א. כמה דשים בעיר המסריחה הזאת.
כמה אני גאה בה. כמה אוהב אותה, כאילו היא משהו חי ונושם. אוסף
של בנייני מגורים מכוערים ופיקאפ ברים פלצניים. כמה שאנחנו
קטנים. כל רגעי האושר הקטנים האלה. אורגזמות שחולפות. אפילו
לסיגריה של אחרי כבר אין טעם.

פיקציות שיוצרים. כמה התעסקות בחרא. כמה בולשיט. אהבתי את
ההיא, אני אוהב את זאת, זאת אוהבת אותי. זיינתי את ההיא, את
זאת אני אזיין, ושכולם ילכו להזדיין. קטן קטן. יושבות חבורה של
מסכנות, חושבות שהן בפרק של סקס והעיר הגדולה, אוכלות את המאכל
האהוב עליהן וחושבות שהן מתענגות. בולשיט, ככה אמרו להן, כולן
רוצות לחיות בסרט. כולנו מחפשים להגשים פנטזיות.

מסיבה, שיכור, 40 מיליון וודקה רדבול, פנטזיה של ללכת לישון
באוטו. באוטו לא נוח ויש באמפרים, פנטזיה של להגיע הביתה. מגיע
לבית הקטן, ומסריח ומקלחת ולישון ולא נרדם ונשבר הזין. וכולם
חושבים שטוב להם פנטזיה ופנטזיה, טובות לרגע, ואז הן כבר לא
מעניינות, מה הן שוות. איזה יצור קטן שאפילו לא יודע מה טוב
בשבילו, אז הוא מאמין בזה שהכל קורה לטובה. קטן. קטן.

העיר הזאת קטנה עלי. העולם הזה קטן עלי. יצורים טיפשים בעולם
קטן ביקום ענק.