בחשכת הלילה האפל
בין קירות גבוהים סדוקים
אור ירח תמים, עדין
מאיר את פני המפוחדים
רק ילד קט יושב בשקט
מסתכל אל המרומים
עיניו רטובות מבכי
מבקשות קצת רחמים

בשקט יושב הקט
מקשיב לבא שלקראתו
את צעדי המוות הנורא
אשר גזל את חירותו
מוקף ביצורים שחורים
שלהרוג מאומנים
איך הפכו יציר בורא
למכונה בלי רחמים

שנים ארוכות של פחד
ורשימה של מספרים
בגופי עובר הרעד
על אותם הגיבורים
כל שנה עובר עוד טקס
שמזכיר לי את היום
אותו היום זרוע הרס
אותו היום בלי החלום

בלי כבוד לבני אדם
בלי טיפה של הגיון
הפכו אדם לחפץ זול
פיתרון סופי לשיגעון  
על ידו חרטו מספר
ולשמו אין משמעות
רק ילד הוא וכבר נלחם
מגן חייו שלא ימות

שנים ארוכות של פחד...