|
אני כבר מכיר את הכניסה לרחובות ללא מוצא
משמאל יש חנות קטנה
החלון שלה שבור
כאבו לי כבר הרגליים
וסבתא קראה לי לבוא
אבל אני לא נכנסתי
אפילו לא באתי
לבקר
יש ריח מרגש של הרבה אנשים
בערב בבית הספר הישן
כל ההורים באו לראות אותנו מופיעים
אני זוכר ילדה יפה אחת
שהיום היא כבר אמא בעצמה
ופחות יפה, זיהיתי אותה
ואפילו לא אמרנו שלום
בלילה האוויר קפוא ואני במדים
עמדתי בדיוק כמו שצריך
לא מרגיש את האצבעות
נשארתי לראות את הזריחה
חייכתי לעצמי וחיברתי בראש שיר
אני עדיין זוכר וזה כבר היה מזמן
אפילו היתה לו מנגינה
בכנס עם חבר הלכנו והרגשנו בחו"ל
עלינו קומה וראינו אנשים משחקים
למטה היו אנשים מחופשים והרבה רעש
היה ברור שזאת תקופה יפה
והיא לא תחזור
אפילו חתכתי אותה ממני בסכין ולפעמים
הלוואי שהיו קוראים לי
למה לא באת?
למה לא באת? |
|
|
אם מבלבלים את
שתי הספרות
הראשונות של
מספר הטלפון שלי
מגיעים לבסיס
צבאי סודי
למדי.
פאדיחה.
בוליביה בסלוגן
שיש לו קשר
לעולם המציאות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.