New Stage - Go To Main Page

שירה אטד
/
ביני ובין אבא

לאבא שלי יש מספר חברות
הוא מאוד מעריך גיוון.
אבא עדיין לא מצא את האשה המושלמת
אשת אשכולות שיש בה הכל.

לכן

שרונה משמשת בתור מבשלת
אחת אנונימית מגיעה לנקות
רחלי לא שפית אבל מאוד מסוקסת
תמי קלטה את הטריק, אז היא לא באה עוד...

אבא חושב שזה מה שנוח,
אם רחלי ידעה לבשל או שרונה לגנוח
הוא באמת שהיה מסתפק באחת ויחידה, אבל כמו אמא,
כל אחת לוקה בחסר - אמנם קטן - אבל מפריע.

(רק שתדעו שאין צורך לשפוט את אבא בתור בנזוג -
כי זהו תפקידה של אמא
בגלל כל המתואר כאן הם התגרשו)
אך השאלה היא מה המניע?

מה מונע מאדם להסתפק במה שיש לו?
מה גורם לו לראות רק את החסר, לצאת לרעות בשדות זרים?
מה גורם לאדם להיות במרדף אינסופי, ואף פעם לא להגיע
לקו הסיום, להתיישב, להגיד: "כאן המקום וכאן את איתי".

את התשובה לכך אינני יודעת,
את אמא, כך נדמה לי, זה כבר לא מעניין
מה שאותי מעניין, ומדאיג פי כמה
הוא שביני ובין אבא אין הרבה הבדל...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/7/05 19:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה אטד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה