בנין, ארבע קומות
ואנשים גרים כולם הולכים באים
חשמל בצינורות וטוב שיש קירות
בכדי שלא נוכל לראות...
איך הכל קטן
הולך ונעלם
בתוך הבלאגן
בחוץ יש מלחמה
ואנשים מתים וחלק ממשיכים
ואני מה בסופי?מתי זה יהיה
אני לא חלק מכל זה...
אני כל כך קטן
הולך עם ראש מורכן
בתוך הבלאגן
שותק,לא מדבר
שוכב על המיטה מביט אל התקרה
איתך בין הקירות הכל מתחיל לקרות
דם יזע ודמעות...
שוב זורם בי דם
הלב נהיה לי חם
עכשיו אני קיים
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.