יום טוב שיהיה לך אדוני צא לדרך שכח הכל, שכח את כל מה
שאמרתי.
שכח את כל מה שהיה ויהיה לך טוב אני מבטיחה רק אם תפסיק לנסות
לשמוע את הקול שלי בתוך הראש. אני יודעת שהעצבים שלך נורא
פגיעים עכשיו אבל אולי עדיף שתתעלם מהם אחרי הכל הגוף לא מסמל
שום דבר.

הדרכים שלנו מתפצלות עכשיו ואני לא יודעת אם לצחוק או לבכות
אבל אתה החלטת בשבילי אז כדאי שפשוט תצא לך לדרכך ותשכח אותי.
השכחה היא פלא של טבע היא דבר מקסים, איך שאפשר לקחת חוויות
ולזרוק אותן לפינה אפלה וזה הכל.

אני עכשיו לוקחת את עצמי למקום אחר והתפקיד שלי הוא שונה משלך,
כי אני מחפשת את המקום שבו הרוח היא הכי קרה בעולם, ואתה בורח
ממנו. כשאני רודפת אחריה לפעמים יש לי דמעות של קור בעיניים
אבל הפינה האפלה שלי היא כבר מעיין של גשם מלאכים אז אולי זה
באמת לא חכם להמשיך לרוץ. לפעמים באמצע הדרך אפשר לראות כל מני
תמונות יפות ואז יש מן אשליה שבאמת הכל נכון וכדאי להמשיך כי
בסוף מגיעים לדבר הכי יפה בעולם, אבל זה בעצם כל-כך עצוב שאפשר
לבכות ולצרוח גם כשאתה יושב על הפסגה של ההר הכי גבוה שמצאת
ובוהה בשמיים נצבעים בכתום כזה, ואדום של דם כואב זורם במורד
העננים ונשפך על כל הים, ושקט מקפיא אופף אותך מכל הכיוונים,
קורא לך לצאת לחפש איפה השמש שוקעת.

אז שיהיה לך יום טוב אדוני אני סתם קול קטן בתוך הראש אל
תתייחס, אני החלק הזה שקורא לך לעשות דברים מטורפים, השטן הקטן
על כתף שמאל, השדים של הפחד. אל תקשיב לי אף-פעם, אם אולי יום
אחד אציע לך לנסות לבדוק איך זה להגיד את מה שאתה מרגיש, או
לשמוע את הכוכבים שרים ולעוף כמו שפרפרים עפים ולכבות את השמש
בנשיפה ולבכות בדמעות של מלח שורף על הלחיים ולהתאהב במי שלא
יכול להיות שלך עד שמתפוצץ הלב ולהחליק במורד נחל של רעל, רק
כדי לבדוק עד כמה זה צורב את העור.
ואולי גם, לפעמים, להסתכל לחיים ישר בעיניים.

שיהיה לך יום טוב, אדוני.