כירח באישון לילה
המתרחק גם הוא כמרחק השעל
שפוסעת אני
בדיוק כך התנהגו אובייקטי כמיהותיי שלי.
ובעצם לא נועדו הם לצמצם את פערם
והרי גרמו הם לי עונג, מעצם אי התגשמותם.
וכיצד אכמה לדבר שנמצא, וקיים ונוכחי?
הרצוי אינו מצוי, וההיפך
זהו מעין מלכוד עצמי.
האחד מכור לאלכוהול,
ניקוטין או מטעמים
ואני משך שנים הסנפתי
ריחות, מראות, תעתועים.
והנה קרה
ובקיץ אחד
וסימנו תחילתה של בגרות
התחיל תהליך של הבראה,
תהליך של הירפאות:
כי באותו הקיץ - למדתי למדוט.
למדתי ריכוז.
ב"קוף הפטפטן" לשלוט.
ומאז ועד היום עודני מתרגלת,
והתרגול - פירותיו מחלחלים,
השפעתו מצטברת!
וכך לאיטו, מתפוגג לו הבל כמיהותיי
וכך בהדרגה, עולה קרני בעיניי
והביטו וראו כמה אנרגיה התפנתה לה בשבילי!
וכמה שמחה מצטרפת, אחריות,
תשומת לב, אהבה (אינה-תלויה) ומשמעות.
כל שאני חפצה בו נמצא כאן, עכשיו ולצידי
אך ורק באמצעותו אעצב את גורלי.
למדוט- לעשות מדיטציה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.