רואי צור / שצף הבדידות |
כגל נושק לגל חוזר אשר דועך ונעלם
כאי בודד אשר עליו חונה שלווה ספינה טרופה
מחזיק שוקט בשרביטו, עצמאותו היא מלוכה
את נטל המסע סוחב לבד הוא על גבו
כמה לריגושים אשר ינעימו את יומו
אם תשאלו לכם לבטח יספר,
אתה מה שבליבו כואב ולעצמו שומר
והנה כבר ניבט לו אופק אדמדם
נתיב ההליכה קורא, נושק אל מלח ים
האם ימצא גדולה ויצטרף אל הגלים
יודה אהבתו אינה עוד הבל הבלים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|