רק מתה לקצת תשומת לב.
כל כך יפה את כשאני מסתכל עלייך, אני כמעט רוצה לבכות. את
מזכירה לי את העצים הגבוהים כשהרוח נושבת והקולות מערפלים את
החושים כשאני שוכב לנוח בצילו של העץ, עץ דקל גדול ויפה עם
שמיים כחולים מעל. האוויר נעים לי ואני מרגיש בריא בכל הגוף,
בכל חלק שבי, בכל כולי, אני מרגיש שטוב.
את מתהלכת בחדר בכזו אצילות והשיער שלך מתנופף לכל תזוזה של
גופך המואר, כולך יפה, מתוקה שלי, מלאה ברעל בלתי נראה שכמעט
אפשר לטעום, את מפזרת לכל עבר. כמעט אפשר להרגיש, וכשזה משתלט
עליי את מצליחה לשתק אותי בדרך המיוחדת שלך, כשאני נמצא בתוך
המערבולת, כשהסופה מרעימה, כשאין יותר היכן להסתתר, כשאני יודע
שאני שבוי,
ואני לעולם לא אוכל לצאת.
וזה גם מרגיע לחשוב שזו את כי את ממשית, אני יכול להרגיש אותך
כשאת נוזלת מכפות ידיי, חומקת בזריזות עם הסברים, עם תירוצים,
הולכת לך, משאירה אותי לדמם, אבל אני שמח. כמה שאני מפחד שאת
קיימת, שאת פה בעולם, אותו עולם.
ללכת לאיבוד כשאני יושב ומסתכל על השמיים האינסופיים, כשאני
משותק, וכשאני נזכר בך, את מחממת ואת גם תמיד משאירה כוויות.
עכשיו הלכת ממני, את מטיילת בחולות, נתקלת באבנים, עפה בכדור
פורח, ואני בבית, יושב על הספה. אני נזכר בפעם האחרונה שהיית
פה, כשכל הגוף שלך נמרח על הספה, כשהייתי בתוכך.
את רק זיכרון חולף על קירות מתקלפים מעובש אחרי שהמים חדרו לאט
לאט, אוכלים אותו מבפנים עד שהוא מתחיל להתפרק, להתכלות,
להזדקן, להיחלש, להתפורר, להיעלם.
להמשיך תמיד קדימה ואסור להסתכל לאחור, העבר ירדוף אותך ככל
שתתקדם כך או כך.
תניח לזה, תלחם בזה בכל הכוח עד שלא יישאר כוח ואז אתה תובס
כמו תמיד על ידי הכוחות שאין ביכולתך להבין, הם שמחזיקים אותך
בחיים, הם שגורמים לך להגיע לייאוש מוחלט כשאתה חושב שזה הסוף,
כשאתה מרגיש על קצה הצוק ומשם אפשר רק ליפול,
ופתאום אתה עף.
רעל רעל רעל רעל רעל, אני לא אעמוד בזה עוד רגע אחד, אני רוצה
אותך פה איתי, אני רוצה אותך פה בתוכי, אתה נמצא איתי בכל
נשימה, בכל נגיעה, בכל רגע שאני...
אני כבר לא אני מאז שהלכת. כבר אין אני אם אין אנחנו, מה הטעם
בכלל, למה לחיות עוד רגע אחד, הכל נראה כל כך מבוזבז.
ואני רק רציתי להיות לבד, רציתי שקט.
מאוחר מדי, חלק ב' מאחר להגיע וההמשך,
נשמע מוזר מדי לדבר על אחד כזה, לספר סיפורים, לחלום מחשבות,
דמיונות, להחיות אותן לחיים בתוך הראש, שאף אחד לא יכול לעלות
על דעתו שזה הסוד שלי, בשקט בשקט, אף אחד לא יכול לחדור לשם,
חוץ ממך,
אתה תמיד יודע הכל,
אתה תמיד יודע אותי.
אתה עקרת חלק ממני, השארת אותי פצועה, מדממת, עם הבטחות
שתחזור, עם לב שנשבר ויד מושטת, מחכה לך, עיקשת, לא מוכנה
לוותר, לא חושבת על אפשרות אחרת, אין.
אין, פשוט שום דבר לא קיים, שום המשך שונה לסרט הזה או שלא
יהיה המשך.
אם אתה מתכוון להישאר שם, אם הבית שלך הוא לא פה יותר, אם
החלטת ללכת ולא לחזור ואתה באמת לא תחזור אף פעם, אני רוצה
שתמות, אני רוצה למות.
אני רוצה להפסיק, אני רוצה להפסיק, אני רוצה להפסיק.