ח. אור / ריקה |
מדעתי את יוצאת
להציג חמוקיך,
בחלונות קרועים
רועדים, לראווה.
כותונתי תעטי
שיגעוני לוט בך.
מרכולתך המשומשת,
רזי נפשי הכמוסה.
צימוקים מבשרי תבקשי,
דמי ביינך נמסך,
תקרובות לכולם תנפקי,
ראשך על מגש ללטיפה.
ועם רדת הליל,
לאה ומחוללת,
על חלון דעתי
אשמע נקישה.
ידי אז אליך מושטת,
לשונך אלי בתחינה,
ללחך שוב רוצה את,
פנכתי זו,
הריקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|