רגע...
כמה זמן לוקח להגיע לשליטה בתחום מסוים? יובל, עשור, רגע? כמה
זה יעלה לי להגיע לרמת מאסטר קונג-פו? כמה זמן זה לקח לזה
שהמציא אותו? ומה הסגנון הטוב ביותר?
תנו לי רגע לחשוב... רגע... רגע... רגע! זה דורש  רגע אחד
להבין שהאדם הוא יוצר, הוא יוצר את השיטות והסגנונות, יוצרים
יקרים... אתם!   ואני וכל אדם... באשר הוא אדם!
נדמה שצריך ללמוד, והרבה, כדי להגיע למשהו... כדי להיות
מישהו... אך בעצם אנו רק מחפשים...  מחפשים את הרגש... בתוך
החלל הריק של הלמידה. אותו הרגש שאיתו אנו יוצרים, וברגע
שמוצאים אותו עמוק בפנים... ברגע אחד הופכים למאסטרים. ואולי
תמציא מחדש את הגלגל ותהיה למאסטר מגולגל.. אך מאסטר!
"אני לא יכול ללמד אותך, אלא רק לעזור לך למצוא את הרגש הזה".
זוהי טחינת מים לנסות ללמוד את כל הסגנונות של אומנויות
הלחימה, ובכלל שאר התחומים. הנה, אנסה להסביר למישהו שגר מתחת
לפני האדמה ולא יצא מעולם לבחוץ  מהי שמש...   שמש היא אוסף
בלתי נדלה של קרני אור, ברגע שתכיר כל אחת מהן, תבין מהיא
השמש...   בהצלחה...
משעשע, אך ברגע שיצא לבחוץ, יוכל לספר לי בעצמו על הקרניים,
ובהרבה יותר טוב ממני... ומכל אחד שרואה אותה כמובן מאליו.
ואם לחשוב על זה רגע... מורה דגול מלמד אותך שיטה, תחום מסוים.
עוברים עשורים ועודך נשאר תלמיד, כמעט ברמה של המורה, כמעט לא
מבחינים בהבדל, הטכניקה שלך מושלמת. אז למה עדיין המורה מעפיל
עליך בכל פעם מחדש, בכל פעם קצת אחרת? ונראה לך שהוא לא לימד
אותך את הקרן הזאת בכוונה. והוא עוד מוסיף בצחוקו השובב לרמוז
לך שעדיין לא הבנת מהי השמש...  יש עוד קרן ועוד קרן... מתי
כבר יגלה לי את כל הקרניים?!  אז בסוף יימאס לך...  אולי לזה
הוא חיכה? שתחזור לנקודת ההתחלה, ושם תבחר אם להיות בין
התלמידים - המחקים המושלמים, או המאסטרים - היוצרים המקוריים.
ואכן אם תבחר להיות בין המאסטרים, תתצטרך להמציא הכול מחדש
ולתת לו גוון משלך. ולא, תישאר הדמות במראה ותו לא.
ואולי אפילו יום אחד יפול לך האסימון ותחליט להיות מורה של
תלמיד אחר... והוא יהיה הדמות במראה, לא אתה. לא נורא שעל
חשבונו... אל דאגה, לא תהיה הראשון ולא האחרון. עשו את זה קודם
ועוד חוזר הניצול...  
אז אל תיתן למצפון לטרטר אותך...
ואולי התלמיד שלך יבין יום אחד את מה שאתה הבנת בזמנו, ויגיד
רגע... רגע... ויגיד לעצמו
האין זה נכון שהשיטה בה אשלוט בשלמות זו דווקא זאת שאמציא
בעצמי?!  
אז כמה זמן לוקח לי? איך אני מוצא את הרגש הזה? רגע... אולי
כבר מצאתי, הרי יש משהו כזה שאני עושה אותו ומרגיש ממש ללא
גבולות, ויוצר עצמאית... יש!
והמורה... שימצא לו תלמיד אחר, נמאס לי לשמוע את הזקן אומר
"עליך ללמוד היטב את הבסיס ולהשקיע הרבה, כך תוכל להגיע לרמה
גבוהה".  תודה רבה באמת, אבל אני אצא קצת לבחוץ לטייל בשמש. יש
משהו שמפריע לי עמוק בפנים לקבל את כל מה שאתה מלמד אותי, מה?
רגע...