והנה, קרא לי המ"פ לשיחה אישית במשרדו. המשרד שבמוצב הוא המקום
היחידי עם שולחן וכיסא, שמאפשר לכתוב ולחשוב מבלי מפריע, כך
שחלק נכבד משעות היממה אני מבלה שם - מכין רשימות שמירה, מתכנן
את היום הבא או סתם מעביר את הזמן. לכן, אין יום שעובר מבלי
שמזדמן לנו להיות, לפחות לכמה שניות, ביחידות במשרדו. ובכל
זאת, קרא לי המ"פ למשרדו לשיחה אישית, לצורך משוב על תפקודי
תחתיו בשמונת החודשים האחרונים. המשוב התנהל על פי פורמט
צה"לי, על גבי טופס צבעוני, אותו מילא המ"פ מבעוד מועד. כיוון
שראיתי אותו, בזווית העין, ממלא את הטופס מספר ימים קודם לכן,
ציפיתי בקוצר רוח לדעת כבר את דעתו עלי. הוא הגיש לי את הטופס
המלא, ואמר לי לקרוא, ולהגיד אם אני מסכים לכתוב או שיש לי
השגות.
היה רשום שם שבאופן כללי הוא מרוצה מתפקודי, שאני מבצע את
תפקידי מעל לממוצע, ושבסך הכל אני מ"מ טוב. היה גם רשום
שבטירונות הייתי טוב מאוד, ובאימון המתקדם רק טוב. בסוף היה
כתוב שאיני מתאים לקידום ולקבע ארוך בצבא. בהערות המילוליות
היה רשום: "קיימת בעיה של לוחמנות". כלומר - איני לוחמני. לא
משדר אגרסיביות. אבוי.
מספר ימים קודם לכן, כשדיברנו על הדכדוך השורה בקרב החיילים,
העיר לי בעוקצנות: "גם המ"מ שלהם לא בדיוק שש אלי קרב, נכון?"
כשאמרתי לו שהביטוי שש אלי קרב הוא ביטוי גנאי, הוא הגיב
בתמיהה, ונפנה לעיסוקיו.

הפלוגה שלנו הוצבה בקו צפון, ליד כפר-יובל. הפעילות כוללת
סיורים על החצבני, מארבים במעיין ברוך, ומד"סים במטעי אבוקדו.
מחבלים? אין. ירי? באישור מג"ד. אקשן? 150 ק"מ דרומה, במקרה
הטוב. החיילים רוצים עזה, רוצים דם, רוצים אקשן. שם לא צריך
אישור מג"ד לירי התראתי. שם מספיק אישור רב"ט לוידוא הריגה. הם
אינם מרוצים מהפעילות הזאת. מי מרוצה? האמהות, החברות, אני.

מחד, ברור לי שמפקד חסון ומסוקס, עשוי ללא חת, שאוהב את ריח
אבק השריפה, מתרגש לקראת התקלות קרבה, ומחפש את ה'איקס על
הנשק', מפקד כזה, 'שש אלי קרב', יגרום למורל גבוה אצל חייליו.
ואפילו - ישפר את התפקוד שלהם בקרב. ומאידך - איני יכול, איני
רוצה להיות אחד כזה. איני רוצה להרוג, איני רוצה להיהרג, איני
רוצה לפקד על כוח הנמצא בסכנת הרג. אם צריך אעשה זאת -
במקצועיות גבוהה, חדור אמונה, מתוך חירוף נפש ועד טיפת הדם
האחרונה, ואם לא צריך - עדיף שלא.
יש סבירות גבוהה שהגישה הזו, האמונה הזו, גורמת גם לחיילים שלי
ל"חוסר לוחמנות". כנראה שמחלקה אחרת, עם מפקד אחר, צמא דם
יותר, תתפקד טוב יותר תחת אש.
אז? איזה מפקד עדיף להיות?
באופן אישי, טוב לי עם הקביעה הזו של המ"פ. אין בי לוחמנות.
ולו טיפה אחת. 40 חודשים בגדוד חי"ר לא החדירו בי לוחמנות.
למדתי הרבה בגדוד - למדתי איך ערכים נראים בתחום האפור ואיך,
לרוב, הם אינם נראים. למדתי מהי רעות, וכמה היא נדירה. למדתי
מהו צה"ל ומה הוא מתיימר להיות. למדתי לכופף ערכים, לשבור
שמירה, לזלזל בחיי אדם. למדתי אינפנטיליות וצרות מוחין, לצד
גדלות רוח ואידאליזם טהור. למדתי לעזור לחלש ולהגן עליו,
לפעמים מפני אחיו. למדתי דו ערכיות, למדתי לעמוד על שלי. למדתי
את עם ישראל - את החצי שלא הכרתי. למדתי רוסית, אלג'יראית,
תימנית, מרוקאית, קווקזית, אמהרית. אני אדם שונה ממה שהייתי
בבקו"ם, ממה שהייתי בקורס מ"כים. אבל לוחמנות - אין בי.
ניצחתי.

ואכן, נראה שאיני מתאים לקידום. תפקידי הבא - מדריך בבה"ד 1,
בית הספר לקצינים.

ובכן מה?
עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.

יוחאי