במבט שלך היה כל כך הרבה אור.
העיניים נצצו, הלחיים סמקו.
שפת בגוף שידרה אושר, נוחות ובעיקר אהבה.

אהבת כל כך, עד שהיה רצון לבכות.
אהבה עצומה, כח בלתי יתואר שיצא מתוכך ועטף אותנו כמו בועה.

ואני בכיתי המון, דמעות כבדות וקשות, מביעות כאב רב, כאב כזה
שעבר בכל הגוף והיה קושי לנוע, קושי לחשוב.
מבט תמידי של תהייה, עיניים שלא ממצמצות, שכיבה ממושכת על הגב
ובהייה בתיקרה לבנה.

כי זו שאהבת, וחשקת בה, זו לא הייתה אני.