הסיפור החל כשמשה הלך אל המלחמה וממנה לא שב,
הוא השאיר בביתו אישה, שני ילדים ואב.

בוקר יום א' גליה יצאה בחיפוש אחר כתב העת היומי,
ומבעד לרחוב ראתה מישהו צועד לעברה... מפוטם וגמלוני.
לא היה ספק בידיה שקרה דבר נוראי,
לבשה עליה שחור ופרצוף אפלולי.
אכן קרה האסון שלא ייחלה לו משפחתו,
משה נספה עם עוד ארבעה והלך לעולמו.
השמיים נהפכו קודרים והשמש התחבאה,
זהו יום אבל גדול לכל העיירה.

לאחר חודש של התאבלות נוראית,
גליה הבחינה כי המצב קשה כבור ללא תחתית.
שני ילדים לגדל וקשיש חולני,
מי יעבוד בכדי לפרנס אם לא אני?
במשך חודשים שלמים רמסה היא את כבודה,
הייתה היא לשפחה אצל משפחה כה עמידה.
הכסף הספיק למעט מצרכים כלחם וחלב,
אך לא לפאר כמו שמשה עליו השלום אהב.

דניאל הבן היה יושב ברחובות עם קופסת שימורים,
הוא שמע את גליה מדברת ובוכה כי הם עניים.
מהיכן תבוא ישועה? הכיצד ייפתחו הדרכים?
גליה חשבה ואמרה אולי אלווה מספר גברים.

בפעם הראשונה דרכו רגליה במכון ליווי,
נכנסה לשם בדמעות ולב בלוי.
הזמן חלף והיא את ברכיה המשיכה לשפוף,
ודמותו של משה לא הפסיקה אותה לרדוף.
את הכסף שהביאה הביתה אמרה כי הוא מעבודות הניקיון,
הוא הספיק למצרכים וחשבונות... זה לא היה ממש הון.
באחד הימים בדרכה אל עבודתה,
ראתה כי העיירה מתכנסת ויוצרת המולה.
הניחה כי שוב הם רוצים להחליף את יושב הראש,
והמשיכה ללכת צנומת פנים ומלאת בוש.
בעודה מתפשטת באחד החדרים מחכה להבא בתור,
שוכבת במיטה בתנוחה מאופקת כחולה מרוב הקור.
שומעת היא את שמה מתנגן מבעד לחדר,
פחדה כי קליינט בא להתלונן כי לקחה לו קצת בעובר.
הדלתות הולמות בחוזקה את אוזניה,
האיש הזה היא הניחה כנראה השתגע!
לפתע דלתה נפתחת למחצה,
מתכסה היא בבד ושואלת:מה אתה רוצה?
בקול עבה תשוש ומיואש ענה לה האיש,
מחפש אני את אשתי לפני שאת כבודי תכפיש.
משה! נזעקה היא בחוזקה ,
גליה אינך יודעת איך נפשי כעת מוכה!
היכן היית? התאבלתי על שמך,
רחוק מאוד... הייתה עוד מלחמה.
ואיך את גופתך הפכת לטמאה?
לא היה בי עוד כאב לראות את משפחתנו רעבה.
סולח ומבקש את מחילתך...
אוהבת אותך משה... בבקשה ממני עוד אל תלך!