רוצה ללכת
רוצה לברוח
ולעשות משהו עם עצמי
ולא רק לשבת ולחשוב
נמאס כבר מלחשוב
נמאס מהעבר
להתמכר לרגע הזה
שלא זז
ולבכות
להזיל דמעה על ה-
אי נודע
איך אפשר להמשיך?
איך אפשר לעצור?
למה קשה כל כך להבין?
אני בן אדם
אני אוהבת, אני כואבת
אני בוכה, אני שותקת
וכשכואב וקשה לי
אני בורחת
וכשמגלה את זה
נהיה כבר מאוחר
אני כבר נעלמת מהאופק
נעלמת מהחיים
ובוחרת
למקום שאיש לא מכיר
מקום בתוכי
ואז בחוץ ניראת המסכה
המסכה העצובה
והצבועה.
זאת,לא אני! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.