רגע לפני הקפיצה,
עומדת על הצוק.
לקפוץ?, לא לקפוץ?
להגיד?, לא להגיד?
רגע של שיתוק ברכיים,
רגע של שתיקה או שניים.
רגע של חיוך,
וצלילה.
למעמקי האדמה.
למקום בו ישנם רגשות,
אהבות, אכזבות.
רגע של החלטה, שזה מה שאני רוצה.
להיות איתך לנצח,
תלויה כמו בובת חוטים.
לשכוח את הרגע שהצטלבו המבטים.
לשכוח את הכל, לאבד את התקווה.
לא להשאיר פירור מהאהבה.
לזכור רק את הרע, ולכאוב נורא.
לדעת שאין יותר ברירה.
לעשות את מה שאני חייבת,
אבל כי אני רוצה.
להיות אמיתית פעם אחרונה, איתך.
להזכיר לך מי אני, האדם מאחורי המילים,
להראות לך רגשות מתחת מבטים.
לתת לך רגע לעכל, רגע להגיב.
לדעת שאין בכלל למה להקשיב.
אין המשך, אין תקווה.
זהו סוף האשליה.

עומדת כאן, על קצה הצוק, ומביטה קדימה.