החיים שלי נעלמו עכשיו, היום כבר הכל השתנה. התמוגג כלא היה.
האם טוב יותר? רע יותר? מה הראש צריך לחשוב עכשיו? על מה?
והלב, מה הוא צריך להרגיש צער? שמחה? הרכות מלטפת אותי והקוצים
חודרים דרכה, מתיזים את דמי לסביבה. הסביבה סופגת את דמי מכל
כיוון, איפה האהבה? הבלון מתנפח ומתנפח, עוד מעט הוא יתפוצץ.
מה אז אני אעשה? האם אנשום לרווחה או אבכה על מר גורלו?
וגורלי? האם יושפע מן הבלון. וצבע הבלון, האם הוא משנה? אולי
סגול הוא או כחול, שחור או לבן ומה עדיף? האם השחור פחות טוב
מהאחרים? האם הכחול הוא הבוהק מכולם? והאם השמיים מלאים עננים,
אז? מה קורה? האם זה אומר שיהיה גשום, שהלילה יחשיך ואולי
שאחרי זה תבוא השמש. וזה טוב?האם זה טוב שתבוא השמש?
ואם העיגול יהיה עגול מדי והריבוע מרובע מדי, אז זה אומר שהוא
פינתי מדי? ואז זה חד? האם הוא ידקור אותי? ואז? אז יכאב לי?
האם אסבול בשקט או שהסביבה תשטף בדמעותיי.
זה גבוה מדי, אני תוהה האם אקפוץ או אחכה למנוף שירים אותי.
האם אחפש מדרגה או אשב ואחכה לאדם שירים אותי. האם הוא יכיר
אותי? האם יהיה חבר שלי ויכיר אותי עד כדי שידע מה אני עושה
כשאני קמה בבוקר או שיהיה עובר אורח. אני אחכה עד שאהבה תלטף
אותי והאושר יחבק אותי, לא ישארו פינות קרות.