אז עטה אותי ענן שחור
וכיסה את עיניי התכולות,
התחוחות לצדי אפי.
אז, תכלת הייתה במרום שמיים
אלוהים היה רחוק מגעת.
אני ידעתי מהי אהבה,
ומהו צחוק.
כשנותרתי
לבדי ממתינה
בתחנה,
לאותה מנגינה
שתיסע אותי
במידה ניכרת
ולא פחותה
מפנטזיה-
למקום אחר,
רחוק מכאן.
אז,
לא נותר היה לי
אלא להמתין
לעצמי, שאשוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.