23.1.1997
היום היינו אצל אבא. הוא החזיר אותנו בשעה 20:30, ואמא הייתה
עצובה כי היינו אמורים לבוא בשבע והיא הכינה לנו ארוחת ערב.
כאב לי לראות אותה עצובה.

4.5.1999
ההורים שלי מתגרשים. הם סיפרו לנו שלשום. ידעתי שיש להם בעיות,
אבל לא חשבתי שהם יתגרשו. אבא שלי מחפש דירה. אני לא רוצה שהוא
יעזוב אני אוהבת אותו כל-כך. כל פעם שאני חושבת על זה אני
מתחילה לבכות, מאוד קשה לי עם זה... זה כבר קרה פעם, לפני
שנתיים, כשהייתי בכיתה ז'. גם אז אבא עבר לדירה משלו, אבל יום
לפני שהוא ואמא חתמו ברבנות על מסמכי הגירושין הם חזרו, ואז
עברנו לראשל"צ.  

14.6.1999
אבא שלי כבר לא גר פה בערך חודש. בינתיים הוא גר אצל חבר, עד
שהדירה החדשה שלו תתפנה.
אני שונאת את הבית שלי! הוא מגעיל אותי. אני בוכה הרבה.
אני מחכה כל בוקר רק כדי לצאת מהבית המחורבן הזה. הלוואי
והיינו נשארים לגור בחולון, שם הכל היה יותר טוב.
אני כל הזמן מרגישה שיש לי אבן בלב. שמישהו יעזור לי!!!

13.8.1999
אבא שלי גר בדירה משלו כבר חודש וחצי.
אמא שלי מאוד עצבנית בתקופה האחרונה. היא סיפרה לי שהיא עדיין
אוהבת את אבא ומתגעגעת אליו. היום היא אמרה משהו שהרס לי את כל
היום ואני לא אשכח אותו בחיים. היא רבה עם עידו, ועידו אמר לה
שהוא יעבור לגור עם אבא, אז היא התעצבנה ואמרה לו: "בבקשה,
תלך. מה אתה חושב שאתה מזיז לי? אבא שלכם ממילא לא רוצה אתכם,
ומספיק לו לראות אתכם פעמיים בשבוע". הלכתי לשירותים ובכיתי
שם. אני לא יודעת אם אמא אמרה את זה מתוך עצבים או שזה באמת,
אבל אני לא חושבת שאבא לא רוצה אותנו. לדעתי היא סתם אמרה.

29.8.2000
לאבא שלי יש את החברה הכי מעצבנת וצבועה בעולם. אני שונאת
אותה!
היא אמרה לי שאסור לי לענות לטלפון כשהם בבית. אבא שלי אמר
שמותר לי. גם פעם אחת שכחתי את הנעליים בסלון אז כשישנתי בבוקר
היא שמה לי אותם על הכרית. איזו חצופה!  
כשהיינו איתם באילת הלכתי איתה לקניון לבד, וישבנו ודיברנו
והיא סיפרה לי על עצמה. חשבתי שהיא נחמדה עד שהתגלה לי שהיא
סתם צבועה. היא תמיד עושה לי ולנדב פרצופים. את עידו היא
אוהבת. היא תמיד אומרת לו "אתה חתיך, ספורטאי וחכם". חנפנית.
דיברתי עם אבא ושאלתי אותו אם הוא יתחתן איתה (הם כבר שנה
ביחד) ואם הם יעשו ילדים (לה אין ילדים), והוא אמר שאם היא
תרצה אז לפחות אחד. אני לא רוצה אחים חורגים. זה יהיה מוזר אח
שלא מאותה אמא.

16.11.2000
אבא ואורנה התחתנו בספטמבר. אני ואבא עשינו שיחה ועכשיו אני לא
באה אליו הביתה. אנחנו נפגשים פעם-פעמיים בשבוע לשעה וקצת כל
פעם. הוא חסר לי.
עד היום האמנתי שאבא הוא האשם היחיד בגירושין שלו ושל אמא
אבל... מסתבר שטעיתי. חשבתי ככה בגלל שראיתי את אמא במצב מאוד
קשה אחרי שאבא עזב את הבית, ומאוד כעסתי עליו ובגלל זה גם
התרחקנו.

30.4.2001
החלטתי שאני כבר מוכנה ללכת לאבא בפברואר, והוא אמר לאורנה
וכבר עברו חודשיים ועדיין אני לא הולכת אליו. היא לא מוכנה
עדיין כי בתקופה שהייתי שם, לפני כמעט שנה, הייתי אדישה אליה
וזה נורא פגע בה. אני לא באתי אליהם מספטמבר 2000 שזה יותר
מחצי שנה והיא עדיין לא מוכנה. מה הקטע שלה?
הוא (אבא) אפילו לא בא לקחת אותי. כשדיברנו לפני חודשיים
וסיכמתי איתו שהוא ישתדל לבוא קודם כדי להיות איתי, הייתי
מאושרת. הפעמים היחידות שהוא איתי זה אצל סבתא, פעם בשבועיים
ואצל האורתודנט. וזהו! ממה שהוא הבטיח שהוא ישתדל, הוא קיים רק
פעמיים. אני לא מבינה אותו. למה הוא לא רוצה לראות אותי?
לפעמים אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב אותי. אני כבר לא בטוחה
שהוא אוהב אותי. פעם הקשר בינינו היה נפלא וזה פשוט נעלם ואני
לא מבינה איך??? אני אוהבת אותו והוא כל-כך חסר לי. זה לא
הוגן! התרחקנו מאוד במיוחד כשהוא עבר לגור איתה. אפשר לומר
שהיא המקור לבעיות. אני כבר לא יודעת מה לעשות. נמאס לי להילחם
על האהבה של אבא שלי. נפשית, אני כבר לא מסוגלת יותר. זה קשה
מדי. אני לא יודעת אם כדאי לוותר או להמשיך לנסות. אני רוצה
שיתחדש בינינו הקשר אבל איך? זה נראה כאילו שהוא לא מעוניין
בקשר איתי, הבת שלו, ואני מרגישה שהוא לא אוהב אותי.